כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, יצחק סלע, מייחס לו עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), על שום שאיים על אשתו, איילה (להלן: "המתלוננת"), בשני מועדים, כי יפגע בה. את האיומים באחד מן המועדים, ב-29.10.03, נאמר בכתב האישום, השמיע הנאשם כלפי המתלוננת במהלך ריב, בעודו אוחז בידו סכין מטבח.
בסעיף נפרד בכתב האישום ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; זאת, עקב כך, שבתאריך 16.11.03, עת נתפס על-ידי המשטרה במועדון הימורים בו התנהלו משחקים אסורים, הוא מסר לשוטרים פרטים אישיים כוזבים.
משפטו של הנאשם נפתח ב-14.4.05, מועד בו הודיעו הצדדים על הסדר טיעון שהושג ביניהם, והנאשם הודה בעובדות כתב האישום.
על ההסכמות הודיע בא כוח המאשימה:
"הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, ובטרם הרשעה יישלח לשירות המבחן שיבחן את מערכת היחסים בין בני הזוג, אפשרותו להירתם למסגרת טיפולית והמלצה לעניין ההרשעה והעונש, ואם הנאשם יעמוד בכל הקריטריונים הללו ויימצא חיובי, התביעה תסכים לאי הרשעה ולשל"צ".
בעקבות הסדר הטיעון, נתבקש שירות המבחן לבחון את מערכת היחסים הזוגית שבין הנאשם למתלוננת, ולהגיש את המלצותיו.
שנה תמימה ליווינו את הנאשם ואת הקשר שלו עם שרות המבחן. לרוע המזל, התרחשה תקלה בלתי צפויה, כאשר נפצע הנאשם באורח קשה בחודש נובמבר 2005 בתאונת דרכים, אושפז בבית החולים במחלקת טראומה, ונזקק לטיפול רפואי ממושך ולשיקום גופני. נראה שעד היום סובל הנאשם מכאבים, רגלו פגועה, והוא מובטל מעבודה.
שרות המבחן הקפיד לדווח על התקדמות הקשר שלו עם הנאשם; ונראה, שלמרות חולשתו הגופנית, חזר הנאשם בחודש מרס ש"ז להיות בקשר עם קצינת המבחן, וביטא רצון מוגדר להשתלב בטיפול מקצועי שמטרתו משולשת: שימור השינויים החיוביים שערך בחייו לאחרונה, מניעת בעיית התמכרותו להימורים ולימוד דפוסי תקשורת זוגית תקינה וחיובית.
בתסקיר המבחן האחרון מיום 20.4.06 העריכה קצינת המבחן כי הנאשם מצוי כיום בתקופה משברית הנובעת ממגבלותיו הגופניות (עקב תאונת הדרכים), העדר יציבות תעסוקתית, וחרדה מתוצאות המשפט; המלצתה הברורה הייתה להעמדת הנאשם במבחן למשך שנה, מבחן שבמהלכו מתכוון שרות המבחן לשלב את הנאשם בטיפול התנהגותי קוגניטיבי, שיסייע לו לרכוש כלים להתמודדות עם מצבי משבר ולחץ, ולהתבונן במניעים הרגשיים העומדים בבסיס התמכרותו להימורים.
למרות שהנאשם לא הצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לו ולעתידו כתוצאה מהרשעה פלילית, המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעה, כשהיא מדגישה את האיזון שהושג ביחסי בני הזוג, ואת התקופה המשברית שעובר הנאשם, והצורך שלו להתמודד עם קשיים ברבדים שונים. הרשעה בדין עלולה, לדעת קצינת המבחן, לפגוע בדימויו העצמי של הנאשם, בתקופה בה הוא זקוק לכוחות נפש רבים כדי להיחלץ מהמשבר אליו נקלע, לפגוע בסיכויי מציאת עבודה, שממילא אפשרויותיה ממוגבלות, עקב מצבו, וכך, גם להפר אותו איזון שהושג ביחסים בין הנאשם למתלוננת.
בא-כוח המאשימה התנגד להמלצת שרות המבחן, מאחר שראה בו פנים רבות שלא התיישבו עם ההמלצות; בקשתו היא לתת משקל מכריע לחומרת המעשים ולעובדה שהנאשם טרם השתלב בטיפול מקצועי, ולהרשיע את הנאשם ולגזור את דינו. נטען גם שלא מתקיימים תנאי הבסיס המצדיקים הימנעות מהרשעה.
שקלתי בכובד ראש את עמדת המאשימה, אולם, חוות דעתה המקצועית והמפורטת של קצינת המבחן בתסקירים השונים שהוגשו (מ-31.10.05, ומ-20.4.06) שכנעה אותי כי המלצתה נאותה וראויה.
אומר מיד, ובאורח חד משמעי; אין להקל ראש בעבירות אלימות בכלל, ובעבירות אלימות כנגד בן או בת זוג בפרט; החומרה איננה מתגמדת כאשר מדובר באלימות מילולית. חומרתם הערכית של האיומים אותם השמיע הנאשם כלפי המתלוננת, באומרו ש'יקרע אותה', בעודו אוחז בסכין, ו'ישרוף את הבית'; הפחד והחרדה שהם תוצאתם המיידית, אינם נופלים ממעשה אלימות פיזית. חמור בודאי, מן ההיבט החברתי, מעשה ההפרעה לשוטרים המיוחס לנאשם בסעיף 3 לכתב האישום.
בנסיבות רגילות, ראוי היה שיורשע הנאשם ויתן הדין על מעשיו, בענישה מוקיעה ומרתיעה.
עם זאת, לא אוכל להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, מנתוניו האישיים והמשפחתיים, ומהשינוי המהותי שחל בו במהלך השנה האחרונה.
על הנאשם למדתי כי הוא כבן 51, אב לשלוש בנות בגירות, ונשוי למתלוננת 25 שנים. עד למועד התאונה עבד הנאשם בעבודה מסודרת. מערכת היחסים הזוגית הידרדרה בתקופה נשוא כתב האישום על רקע התמכרותו של הנאשם להימורים וחובות כספיים רבים שצבר עקב כך.
התרשמותי היא, לאור דברי המתלוננת לקצינת המבחן, כי איומיו של הנאשם והתפרצותו כלפיה כמפורט בכתב האישום היו התנהגויות חריגות לאופיו ולהתנהגותו בדרך כלל, ונבעו מהלחצים הכלכליים הקשים שאפיינו אותה תקופה בחייו.
מדברי המתלוננת למדתי, כי בהגשת התלונה למשטרה התכוונה לזעזע את הנאשם ולהציב לו גבולות, מה שאכן קרה. התלונה והחקירה, מסרה, סייעו להרגעת התנהגותו, לשיפור היחסים ולהפסקת ההימורים.
הנאשם עצמו הביע צער על התנהגותו הבעייתית, הכיר באחריותו ובשגיאות שעשה, והביע נכונות ברורה להשתלב בקבוצה טיפולית שיועדה לו, כמפורט לעיל.