החלטה בתיק פ 1273/03

הדיון שבפני הינו דיון בהחלטתי לפסול עצמי מלהמשיך לשמוע תיק זה, החלטה שניתנה בתום מסכת של דיונים בישיבת ה-21.3.2007, החלטה שתוקפה בתאריך הנ"ל הותלתה 15 ד' לאחר שניתנה וזאת, בין היתר ובעיקר, ע"מ לאפשר לצדדים להעלות/להשלים כ"א את טיעוניו כמתבקש וכנדרש על פי דין.

הדיון מטבע הדברים, והנסיבות שיפורטו מיד ובהמשך, מאיינים כל אבק ובדל של אבק באשר לסמכות המוקנה לי לדון בביטול ההחלטה דנן.

מצאתי לנכון להבהיר, כאן ועכשיו, בפתח החלטה בטרם ארחיב ואכנס בעובי הקורה את העובדות הבאות שאינן שנויות במחלוקת:

1.                  עסקינן בתיק רחב היקף המתברר בפני זמן רב, והנמצא בעיצומה של שמיעת הראיות.

2.                  עד לאחרונה הוקלטו ותומללו כמעט כל ישיבות ביהמ"ש, ומן המקובץ עולה כי הדיונים היו רובם ככולם סעורים ולעיתים קרובות, קרובות מדי, חיש קל המדובר והנטען בהם עלה לטונים גבוהים של דבור רם, לא מסודר כשב"כ של הצדדים המתדיינים, אך לא במידה שווה, קוטעים זה את זה, סונטים זה בזה וכיו"ב רעות חולות, שמקומן איננו בין כותלי ביהמ"ש.

3.                  בגין הנסיבות המיוחדות, ומעט בבחינת "הנחתום המעיד על עיסתו", אבהיר כי עשיתי את המיטב והמרב בתנאים דנן לשמור על טיעון מכובד ועניני, אגב שמירת כבוד הצדדים, כבוד המעמד וכבוד האכסניה, כ"ז כדי להאיץ, למרכז, ובעיקר כדי למקד את הצדדים המתדיינים בעיקר, וזאת בגין דרך ההתנהלות המתלהמת של רובם במהלך הדיונים כמשתקף מפרוטוקולי הדיונים המתומללים, ועוד יותר מההקלטות עצמן.

4.                  לצערי ושלא בטובתי בחלק מישיבות בית המשפט מאמצי לא הניבו את התוצאה הרצויה, קרי נותרתי עם צדדים שכ"א בתורו אך במידה שונה ומשתנה, מישיבה לישיבה, "תורם" משלו לאווירה  הסעורה, כשהח"מ, כפי שצוין זה עתה, מנסה להרגיע את הרוחות מבלי לעשות שימוש בכלים שהדין הפקיד בידי היושב בדין.

5.                  בכוונת מכוון פרשתי כאן מעט משהתרחש, שכן במהלך כל 15 שנות שבתי על כס המשפט לא נתקלתי בהתנהלות כזו של חלק  מהצדדים המתדיינים, ואני מצר על כך רבות.

6.                  זה המקום ואלה הנסיבות להבהיר שנית את שהבהרתי בגוף פרוטוקול הדיון, שאם מכורח הנסיבות הנ"ל עלבתי חלילה מבלי משים ובשוגג במאן דהוא מן הצדדים המתדיינים/מופיעים בתיק זה אני מתנצל בפני כל נפגע מעימקא דליבא.

7.                  דקות מספר לאחר שיצאתי מהאולם, בלשכתי, ובטרם כתיבת ההחלטה בהעדר הצדדים להתליית החלטת הפסילה, ביקשתי כי יוכרז בשם הצדדים שיכנסו לאולם ולשווא (אפשר שבגין השעה, דקות ספורות לאחר השעה 15:00, כשבדיעבד הובהר לי (בגין סיום משמרתם של פקידי העזר) כי אין מי שיכרוז במסדרון). סמוך ביותר לאחר מכן ובטרם כתיבת החלטת ההתלייה הנזכרת, הקיש ב"כ נאשם 2 על דלת לשכתי ובקש להיכנס, ונעתר. כל זאת לאחר שסברתי לתומי כי גם נציגת התביעה וב"כ נאשם 1 עומדים להכנס עימו. ולא כך הווה. בפרק הזמן הקצרצר ששהה בלשכתי בגפו, ולאחר שהודעתיו כי אינני מוכן לדון עימו בהרכב זה בשום סוגיה הכרוכה בתיק דנן, לאחר התנצלות והבעת צער פרש הסנגור בפני, במשפט אחד או שניים, בעיה אישית שלו הכרוכה בבריאותו ויצא לדרכו.

כל שתואר ופורט עד כה מוסכם על הצדדים. כך עולה מפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש האחרונה בה נשמעו טיעוני הצדדים לעניין הפסילה.

עיקר טיעוני הצדדים

1.         התביעה וב"כ נאשם 2 עתרו לביהמ"ש לבטל את החלטת הפסילה מהטעמים הבאים:

• 1.         על פי דין אין שום עילת פסילה בנסיבות ובנימוקים שצוינו בהחלטה.
• 2.         הדיון החל לפני זמן רב, ונמצא בעיצומו של שלב ההוכחות, ובפסילה יש סרבול, עינוי דין ורעות חולות אחרות שיש להימנע מהן.

הצדדים הטוענים הניחו בפני ביהמ"ש גם אסמכתאות תואמות התומכות בטיעוניהם.

2.         ב"כ נאשם 1 הסכים לכל הנטען, אלא שלשיטתו הח"מ מנוע מלהמשיך לשמוע את התיק כיוון שפגש בנסיבות שתוארו קודם  את בא כוחו של נאשם 2, ופגע במראית פני הצדק השיפוטי התקין, המחייב פומביות מירבית וגורפת ואך ורק בשל כך על החלטת הפסילה להשאר על כנה. והביא כתימוכין לטיעוניו פסיקה (ע"פ 152/51 טריפוס ואח' נגד היוהמ"ש פ"ד ו עמ' 17), ובכך נפגע פגיעה אנושה שאינה ברת ריפוי עקרון פומביות הדיון. קרי, לשיטתו אין מנוס מפסילתו של הח"מ מלהמשיך ולדון בתיק זה.

דיון והחלטה