החלטה בתיק פש"ר 36660-05-12

1.                   הנושה הגיש ביום 20/5/12 בקשה למתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל, על יסוד סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל.

2.                   קדמה לכך בקשת הנושה מיום 24/1/12 להמצאת התראת פשיטת רגל נגד החייב (פש"ר 47681-01-12), שהושתתה על פסק דין בת.א. 4063-06-10 (שלום ת"א) שניתן כנגד חברה שבבעלות החייב וכנגד החייב, כערב אישית לחובותיה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ביום 6/6/11 (תיק הוצל"פ 01-71004-11-7) ובמסגרתו ננקטו נגד החייב הליכי גבייה שונים. עפ"י דף החשבון שצורף לבקשה, יתרת חובו של החייב בתיק ההוצאה לפועל הינה בסך 411,262.72  ש"ח ליום 11/1/12.

התראת פשיטת הרגל הומצאה לחייב ביום 30/1/12.

ביום 28/2/12 הגיש החייב בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להתראה עד ליום 8/3/12, ובית המשפט נעתר לבקשתו. למרות זאת, לא הגיש החייב התנגדות.

3.                   ביום 29/10/12 הגיש החייב התנגדות לבקשה למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל והעלה את הנימוקים שלהלן:

א.                             החייב הינו אדם חולני, פיזית ונפשית, ובשל תחלואיו השונים לא התגונן בפני חלק מהתביעות שהוגשו נגדו, לרבות התביעה שהולידה את פסק הדין נשוא בקשת פשיטת הרגל. כיום, השתקם החייב, והתברר לו כי קיימות לו טענות הגנה טובות נגד התביעה. בד בבד עם הגשת התנגדותו, הגיש בקשה לביטול פסק הדין נשוא הבקשה לפשיטת הרגל.

לאור זאת, פסק הדין נגדו אינו חלוט, ואף לאחר שתוכרע בקשתו לביטול פסה"ד לא יהיה חלוט, כל עוד לא יוכרע הליך ערעור לגביה.

על כן, טוען החייב, בקשת הנושה מקדימה את זמנה, שכן אם תתקבל בקשתו לביטול פסק הדין, לא יהיה מקום לדון בבקשה לצו כינוס.

ב.                             ביום 28/10/12 הגיש החייב כתב תביעה נגד הנושה לבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א. 47172-10-12) ע"ס 400,000 ש"ח בשל "התנהגות הבנק, מחדליו ורשלנותו, תוך הפרת האמונים וחובת הזהירות בהן הוא מחויב כלפיהם (כלפי החייב והחברה שבבעלותו) גרמו באופן ישיר לריסוקה של החברה ולהתמוטטותו הכלכלית של התובע". (סעיף 32 לכתב התביעה).

לטענת החייב, קבלת הבקשה למתן צו כינוס עלולה לטרפד את בירורה של התביעה הנ"ל, שכן יהיה צורך לקבל את אישור ביהמ"ש של הפש"ר לניהול ההליכים כנגד הנושה, אשר יש להניח כי יתנגד לכך.

לפיכך, ביקש החייב כי הדיון בבקשה יידחה עד לאחר ההכרעה בבקשתו לביטול פסק הדין ועד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידו נגד הנושה.

4.                   הנושה הגיש תגובה להתנגדות החייב ביום 4/11/12 ובה ביקש לדחות את ההתנגדות, מהנימוקים הבאים:-

א.                  התנגדות החייב מהווה דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט.

ב.                             בקשת החייב מוגשת בחוסר תום לב. החייב ידע על ההליכים שננקטו נגדו מבעוד מועד וכל פעולותיו נעשו מטעמים טקטיים על מנת לדחות את הקץ ולחמוק מתשלום החוב.

החייב הגיש בקשת רשות להתגונן נגד תביעת הבנק. הדיון בבקשת הרשות להתגונן נדחה לבקשתו של החייב ובקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, נדחתה. למרות זאת, החייב לא התייצב לדיון וניתן נגדו פסק הדין נשוא בקשה זו. 

הנושה פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, כאשר במסגרת חקירת יכולת שנערכה לחייב טען החייב כי הוא מצוי בהליכי פש"ר ומשכך עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו.

לאחר שהומצאה לו התראת פשיטת רגל, הגיש החייב בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות אך לא הגיש התנגדות כלל.

הנושה פירט את ההליכים שננקטו נגד החייב ובהם כלל ההזדמנויות שהיו לחייב להתנגד להליכים נגדו וטען כי הגשת הבקשה לביטול פס"ד והגשת התביעה נגד הבנק, כשבוע ימים בלבד לפני הדיון בבקשה למתן צו כינוס, אינן אלא ניסיון כושל למנוע את מתן צו הכינוס נגדו.

ג.                    טענות החייב באשר למצבו הרפואי נטענו בעלמא, לא פורטו ולא נתמכו באישור רפואי כנדרש.