מונחת בפני דו"ח שהגיש נאמן אגרקסקו, העותר בין היתר להארכת הקפאת ההליכים של החברה לתקופה נוספת, וזאת כדי לאפשר השלמת הליכי הבדיקה וגיבוש ההצעות מצד מתעניינים בחברה. מרבית הנושים, כפי שלמדתי מדברי באי כוחם בדיון, מסכימים באורח עקרוני להארכת ההקפאה, אולם מעלים סייגים ותהיות, אשר חלקם הגדול נוגע לסוגיות שונות אשר עלו אגב ההליך - כגון ההכרעה העובדתית והמשפטית בשאלת זכותם הקניינית של המגדלים בחלק מהכספים שבקופת אגרקסקו; מערכת היחסים בין עובדי החברה והנאמן, על רקע השאלה האם יחתם עם העובדים הסכם קיבוצי, ועוד.
כמו כן, עלתה במהלך הדיון שאלת אורח מימון ההקפאה בידי הנאמן; לעניין זה טען הנאמן, ובצדק, כי יש מקום לאבחן בין העובדה כי ברמה החשבונאית, עניין לנו בחברה המצויה במצב הפסדי (עובדה היתה גלויה וידועה לכל הצדדים עוד עובר לראשית ההקפאה), לבין העובדה כי נוכח הצלחת הליכי גביה מלקוחות בחו"ל, הרי ש
תזרים המזומנים
של ההקפאה הוא חיובי.
1. טרם אגש להכרעה עצמה, מן הראוי להזכיר מושכלות יסוד אשר עלו אף בהחלטתי הראשונה בעניין הקפאת ההליכים של אגרקסקו. החברה, חרף עברה הארוך והמפואר במסגרת המשק הישראלי, אינה חברה יצרנית אלא למעשה "פלטפורמה מתווכת" בין יצרני התוצרת החקלאית לבין השווקים בחוץ לארץ. ככזו, הרי עצם זכות הקיום שלה, מן הבחינה הכלכלית, אינה עצמאית אלא מותנית למעשה ברצונם של כל הגורמים המעורבים והנהנים משירותיה - בראש ובראשונה, אך לא רק, החקלאים, להוסיף ולעבוד באמצעות אותה פלטפורמה, ובמשתמע גם לאפשר ולסייע לשיקומה. עם איין, הרי במלוא הכבוד הראוי וחרף כל הצער הכרוך בכך, הרי שאחת דינה של החברה - פירוק.
אלא מאי? דווקא על רקע זה, הרי שהתמונה שהצטיירה בדיון הקודם, היתה רחוקה מלהשביע רצון. זאת, כאשר כל אחד מהגורמים הרלוונטיים להבראה, כמעט, בחר להציג עמדה נוקשה ולנסות "לגלגל את תפוח האדמה הלוהט" אל הגורמים האחרים בתיק; לעניין זה, די לי לחזור ולהזכיר את הדברים שנאמרו לעניין התנהלות המדינה, בכובעה כמי שמחזיקה - במישרין ובעקיפין, את מרבית מניותיה של אגרקסקו. לא בכדי הערתי כבר אז, כי חברה מסחרית "רגילה" אשר היתה פונה להקפאת הליכים במצב דומה, היתה נענית ככל הנראה בסירוב ובשילוחה להליכי פירוק. אכן, במקרה הנוכחי בחרתי - בלב כבד - להילך בדרך אחרת, וזאת עקב היקף החובות הגדול והנזק הכבד אשר יגרם - לעובדים, לחקלאים ולנושים האחרים, במידה ותדרדר אגרקסקו לכדי פירוק והפסקת פעילות כעסק חי. עם זאת, הגבלתי את הנאמן בכל הנוגע לצבירת גרעון. אכן, אין ספק כי אין בכוחו של נאמן כלשהו - מוכשר ככל שיהיה - לשנות מן המסד עד הטפחות את המבנה ההפסדי של חברה בקשיים, וזאת בתוך ימים ספורים של הקפאה; עם זאת, הובהר כי בנסיבות המקרה, לא תותר צבירת גרעון חדש במובן של נטילת התחייבויות אשר אין בקופה כספים כדי לממנן, וזאת
בלא להשתמש בכספים אשר קניינה של החברה לגביהם שנוי במחלוקת
.
2. רשמתי בפני, לעניין זה, את תשובותיו של הנאמן, ובעיקר את העובדה כי עלה בידו להגיע לתזרים חיובי. זאת, כאשר אמנם אין באמור לעיל כדי לשנות את הגרעון החשבונאי בו מצויה החברה באורח כללי; בצדק ביקש הנאמן לערוך אבחנה בין תזרים מזומנים לבין רווח והפסד. הוא מנהל את החברה בתזרים מזומנים חיובים, כאשר מבחינת רווח והפסד יש הפסד מסוים - אלא שזהו הפסד חשבונאי. אולם יש ממש בטענה, כי
חלק מאותן הוצאות יוצאו ממילא אף במסגרת ניהול ענייני החברה, לו התנהלה אגב פירוק
; כי הוא זקוק לפרק זמן קצר, כדי לאפשר הגשת הצעות, אשר אם אחת מהן תשא פרי, הרי הרווח שהיא תשיא לנושים יהיה גדול בהרבה מן הסיכון שטומנת בחובה הפעלה כזו למשך פרק זמן קצר; לעומת זאת, הקלעות לפירוק עשויה לפגוע פגיעה אנושה בערכה של החברה, ולהמיט על הנושים הפסד כבד בהרבה.
לעניין זה אחזור ואעיר, כי רוב-רובם של הנושים מסכים, באורח עקרוני, להמשך ההקפאה לתקופה קצרה. זאת, חרף סייגים כאלו ואחרים שהועלו, אשר לא כולם קשורים בקשר ממשי לשאלה הרלוונטית העומדת על הפרק. זאת ועוד, כאשר העלתה באת כוחו של הכונס הרשמי במפורש את העניין, קרי - כי הסכמת הנושים להמשך ההקפאה משמעה הסכמה להפעלה
בהתאם ולפי הסברו של הנאמן
, לא קם איש מהם והתנגד ולא מחא או התנגד, וכנראה לא בכדי.
3. אכן; אין ספק כי היה זה פתרון קל ונוח, לכאורה, אף מן הבחינה המשפטית, לסתום את הגולל על ההליך כבר עתה, ולשלח את החברה לפירוק. אלא, שאין ספק - וכל הצדדים מודעים לכך - כי פתרון זה יסב לכולם, או למצער לרובם המוחלט, נזק כבד. דווקא משום מהותה של החברה כפלטפורמה מתווכת הבנויה על מוניטין, קשרים עסקיים ופריסת סניפים. צו הפירוק יפגע אנושות בשוויה, המבוסס על נכסי פעילות ומוניטין; תהא בו סכנה להפעלת תניות מפסיקות התקשרות הנכנסות לפעולה עקב מתן צו פירוק, וזאת אף במדינות זרות בעלות דינים שונים, אשר יכולתו של בית משפט זה להתערב בהן הינה אפסית. כמו כן, צו פירוק משמעותו אף הודעת פיטורין מיידית וקולקטיבית לכל עובדי החברה (וזאת להבדיל לויכוח שהם מנהלים מול הנאמן, המבקש כעת להוציא את חלקם לחופשה בלא תשלום).
4. על רקע האמור לעיל, כמו גם על רקע התחייבות הנאמן כי הוא פועל בתזרים חיובי, וטענתו כי אין הוא זקוק אלא לפרק זמן קצר נוסף כדי לקבל הצעות רכש, החלטתי - לא בלב קל - להאריך את הקפאת ההליכים לתקופה קצרה נוספת, וזאת עד ליום שלישי הבא, ה-26.7.11, אז יערך בפני דיון נוסף במעמד כל הצדדים; זאת, בעיקר במטרה לבחון האם התקבלו אכן הצעות מגובשות אשר יש בהן לשנות את תמונת הדברים הנוכחית והעגומה.
טרם אניח עטי, מן הראוי להתייחס בקצרה לכמה מן העניינים הנוספים העומדים על הפרק.
5. אין ספק, כי אין כל מקום לערבב בין שאלת המשך ההקפאה לבין שאלת קיומה או אי-קיומה של זכות קניינית למגדלים על חלק מכספי אגרקסקו.
אכן; אין ספק, כי קיומה של שאלה תלויה ועומדת מסוג זה אינה מקלה על הקפאת ההליכים, וזאת באשר היא "צובעת" חלק מהכספים בקופה ככספים שהבעלות עליהם שנויה במחלוקת, ואי לכך יש להחזיקם בנפרד, כמו גם לא לעשות בהם שימוש, אלא בהסכמה מפורשת של כל הצדדים העשויים להפגע מכך. אלא, שאם אכן כספים אלה אינם שייכים לחברה (בדומה לנכס החוסה תחת תניית שימור בעלות), הרי שמצב דברים זה לא ישתנה אף בפירוק. אכן, יש בכך כדי לחדד את קשיי המימון העומדים בפני הנאמן, אולם וודאי שאין די בכך כדי להכריע בסוגיה כה נכבדה, כמעט אגב-אורחא, במסגרת בקשה להארכת הקפאת ההליכים.
6. אשר לעובדי החברה; אין ספק כי יש להצר על המצב אליו נקלעו, ועל התחושות שהתעוררו אצל חלקם, לפיהם הם "עולים קורבן" בשל חטאיהם ואוזלת ידם של אחרים, בעיקר המדינה והנהלת החברה טרם נקלעה להקפאת הליכים. לעניין זה, ובהמשך להחלטותי הקודמות בכל הנוגע לעריכת חקירות, די אם אעיר כי
קיימת חומרה מיוחדת ויוצאת דופן למצב בו - אם אכן כאלו הם פני הדברים - כספים שהוקצבו על-ידי המדינה עבור פיצויי עובדים 'נעלמו'
, או נעשה בהם שימוש לצרכים אחרים. מצב דברים כזה עשוי - ואני זהירה בלשוני - לעלות לכדי עילה להפעלת סעיף 374 לפקודת החברות, לכל הפחות.
אלא מאי? חרף כל ההבנה לתחושת העובדים ולעוול אשר לכאורה נעשה להם בדרך זו, הרי שאין בכך בפני עצמו היתר לבצע העדפת נושים.
אעיר לעניין זה, כי אף מקום בו מקצת מ"חובות העבר" כלפי פלוני נוצרו בדרכים פסולות, אין בכך כדי לשנות את העובדה שדיני חדלות הפרעון אוסרים על תשלום חד-צדדי של חוב-עבר כלשהו, אלא במסגרת עקרון השיוויון וסדרי הקדימה הקבועים בדין. לעניין זה, ספק גדול בעיני אם כוונת המדינה היא כי חלק מהסך שהזרימה לאגרקסקו ישמש עבור העובדים, די בה בכדי ליצור "מעין שימור בעלות" של העובדים בכספים אלו מקום בו - למרבה הצער - פעלה ההנהלה שלא כדין וביצעה בכספים שימוש אחר. זאת, לצד וללא קשר לאינטרס החד-משמעי שנוצר לערוך חקירות, ובמידת הצורך אף למצות את הדין עם האחראים.
יוצא, כי אין לי אלא לחזור על אמירתי בדיון, כי אמנם אין ספק שבית המשפט מברך על כל משא ומתן ואפשרות להגיע להסכמות בין הצדדים. אולם הסכם קיבוצי או הסכמה על פיצוי מוגדל, אם וככל שיבואו, לא יוכלו להסתמך על קופת ההסדר באורח החורג ממה שמגיע לעובדים לפי סדרי הקדימה, אלא לכל היותר ידרשו
מימון נפרד וחיצוני של המדינה או מי מטעמה
; מימון שכזה, אשר אינו בא מקופת החברה, לא יחשב, ולא יכול להחשב, ממילא להעדפת נושים; זאת, ממש כשם שהדרך בה בחר בנק ישראל לשלם מ"כיסו" לחלק מלקוחות הבנק למסחר לא נחשבה לכזו.
פועל יוצא מהאמור לעיל ובכפוף לו - אני מתירה לעובדים ובאי כוחם לנהל מו"מ על הסכם קיבוצי.
7. זאת ועוד; במסגרת זו, ובשל דוחק הזמן והצורך החד-משמעי להמנע מהפעלה גרעונית, מן הראוי להתייחס אף לבקשת הנאמן להוציא חלק מן העובדים לחופשה בלא תשלום. בעניין זה, וחרף מלוא ההבנה למצוקתם ולכאבם של העובדים, הרי אין מנוס מהעתרות למבוקש. לא זו בלבד, כי צמצומים במצבת כח אדם הינו פועל יוצא של סמכויות הניהול ושיקול הדעת של הנאמן (בכפוף לדין ולצורך - החל בכל הקפאה - להגיע לכלל שיתוף פעולה עם העובדים), אלא שהדבר
מקבל משנה תוקף בתיק זה, אשר סכנת הגרעון והצורך להמנע משקיעה ל"בור תזרימי" מלווה אותו כצל מראשיתו
, ואף מעמיד בסכנה את עצם קיומה של ההקפאה. לא ניתן להכחיש כי עלויות שוטפות של העסקה עשויות לתרום תרומה נכבדה לעלויות התפעול. מאידך גיסא, דומה כי הנזק עליו מלינים העובדים - ואשר איני מקלה בו ראש כלל ועיקר - אינו פועל יוצא של התנהלות הנאמן, אלא פועל יוצא של חדלות הפרעון המובהקת אליה הגיעה החברה; חדלות פרעון אשר מוסכם על הכל כי חלק ממנה נובע ממבנה עסקים בלתי יעיל, אשר אינו הולם עוד - למרבה הצער - את תנאי השוק. זאת ועוד; החלופה האחרת -
מתן צו פירוק - אין משמעה אלא הודעת פיטורין לאלתר לכל עובדי החברה
. אין צורך להכביר מילים, כי כאשר דנים אנו בהקפאת הליכים ובתרומתה או אי-תרומתה למצבה של קבוצת עובדים או נושים, אין להשוות את הדברים לחלופה אוטופית שאינה בנמצא, אלא לחלופה הריאלית - אשר בדרך כלל, הינה הפסקת ההקפאה ומעבר לפירוק.
יש להביא בחשבון אף העובדה כי הנזק שצופנת בקשת הנאמן להוציא עובדים לחופשה בלא תשלום, הינו מידתי ומוגבל בהיקפו, בהמנעו מיצירת מצב דברים בלתי הפיך. הלכה למעשה, פתרון זה מותיר לרוכש העתידי של החברה את האפשרות לשאת ולתת עם העובדים ולהחליט על מצבת ההעסקה. בכך, הוא מהווה איזון ראוי בין הצורך הדוחק להקל על תזרים המזומנים של ההקפאה, לבין שקילת האינטרסים הלגיטימיים של העובדים עצמם, והנזק הכבד שנגרם להם מניה וביה על לא עוול בכפם.
אי לכך, בכפוף לכל האמור לעיל, הנני מאריכה את ההקפאה עד ליום 26.7.11 בשעה 09:30, אז יתקיים בפני דיון נוסף במעמד הצדדים. כמו כן, וחרף כל ההבנה למצב העובדים וההערכה לנכונותם לתרום לקופת ההקפאה, אין מנוס מקבלת בקשת הנאמן בעניין הוצאת חלקם לחופשה בלא תשלום, וזאת מן הנימוקים שנמנו לעיל.