החלטה בתיק פר"ק 32967-06-10

ביהמ"ש מעיין בשיקים ולאחר שנוכח לראות כי הם זהים לצילומים שצורפו לערעור כאשר על גב כל אחד מהשיקים קיימת חתימת הסב של הנפרע, שפיק נסייר בע"מ ובשיק היחידי שהנפרע על פיו מרכז עטאללה קיימת חתימת הסב של מרכז עטאללה בע"מ, כאשר על גבי חלק מהשיקים קיימת גם חתימה בלתי קריאה שבעיון בה בעין שאיננה מומחית לכתב יד נחזית כאחת משתי החתימות המופיעות על חותמת העמותה על פני השיק כמושכת, אני מחזיר את השיקים במקור לב"כ המערער.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד  אדר ב תשע"א, 20/03/2011 במעמד הנוכחים.

החלטה

זהו ערעור של מר עזמי פאר על החלטת הנאמן בהקפאת הליכים של עמותת מכבי אחי נצרת עילוט שניתנה ביום 1/12/2010 בתביעת החוב שהוגשה לו ע"י המערער על סכום של 1,414,000 ש"ח, ולפיה דחה הנאמן את תביעת החוב במלואה.

עפ"י תביעת החוב של המערער, החברה היתה בתאריך מתן צו הקפאה, 10/8/2010, חייבת לו ועדיין חייבת לו את סכום תביעת החוב הנ"ל, זאת "בגין פרעון שיקים כטובה". מעבר לטענה זו, סתם המערער ולא פירט מאום בתביעת החוב שהגיש.

בערעור שבפני מעלה המערער גירסה עובדתית מלאה ולפיה במהלך שנת 2009, פנה אליו מר כאיד אבו עיאש, איש עסקים מוכר בנצרת ובעלים של חברת אחים אבו עיאש בע"מ, וביקש ממנו להפעיל את יחסיו הטובים עם חלפני כספים מאושרים ע"י בנק ישראל ולגרום לכך כי חלפנים אלה יפרעו את השיקים של העמותה.

המערער ממשיך ומציין בכתב הערעור שלו, כי מר כאיד אבו עיאש ערב לתשלום אותם שיקים ועל כן ובהתבסס המערער על ערבות זו, ומאחר והוא מכיר חלפני כספים פנה לחברת שפיק נסייר בע"מ ולמרכז סעיד עטאללה, ואלה פרעו את השיקים שנמסרו לידיו של המערער ע"י מר כאיד אבו עיאש.

המערער ממשיך וטוען בכתב הערעור כי התמורה במזומנים שהוא קיבל עבור אותם שיקים מהחלפנים, הועברה על ידו למר כאיד אבו עיאש אשר הפקיד כספים אלה בחשבונות המשיבה ולטובתה. יצוין כי גם בכתב הערעור לא נקב המערער בסכום שהוא קיבל עבור אותם שיקים ואשר נמסר על ידו למר כאיד אבו עיאש. הוא גם לא פירט ולא הבהיר מהיכן יודע שמר אבו עיאש הפקיד את אותם כספים בחשבונות העמותה. במאמר מוסגר יצוין כי היום בדיון הגיש ב"כ המערער אישור של רו"ח של העמותה על פיו בתקופה שמיום 1/1/2007 עד 31/5/2010, הפקיד מר אבו עיאש בחשבון העמותה סך של 1,296,250 ש"ח, שלא נמשכו על ידו עד היום.

עפ"י הנטען בערעור, השיקים שהוא פרע אצל חלפני הכספים לא כובדו ובעקבות כך הוא נאלץ לשלם את תמורתם לחלפנים לאחר שראה את עצמו אחראי לכך. עוד טוען המערער כי בעקבות כך פנה למר כאיד אב עהיאש וביקש שזה יחזיר לו את אשר שילם מכח ערבותו כלפיו.

ואכן, מר אבו עיאש אישר בפניו שהוא ערב אולם מאחר והעמותה נכנסה להליכי פירוק, יגיש המערער קודם תביעת החוב כנגד העמותה, יקבל חלק מתמורת אותם שיקים ואח"כ ישלים לו את החלק שנותר בהסתמך על ערבותו.

יצוין כי לערעור לא צורף תצהיר של המערער והעובדות שנטענו בו לא אומתו לא בתצהיר ולא בראיות אחרות מעבר להמחאות שבחתימת העמותה.

בטיעוניו היום בפני חזר למעשה ב"כ המערער על הנטען בערעור, ולשאלת ביהמ"ש מה היא העילה בגינה הוא הגיש את תביעת החוב השיב כי העילה הינה בהמחאות שמחזיק בהם ולחילופין בעשיית עושר ולא במשפט.

יצוין כי ב"כ המערער העלה בפתח הדיון טענה שלא נטענה בכתב הערעור ולפיה החלטת הנאמן בתביעת החוב שלו ניתנה לאחר שחלפו 90 ימים שהיא התקופה שעפ"י החוק בגדרה היה עליו להחליט בתביעות החוב. יש להניח שב"כ המערער לא היה ער לכך כי הנאמן אכן ביקש בזמנו מביהמ"ש הארכת מועד למתן החלטות בתביעות חוב של נושי העמותה ובקשתו זו אושרה והמועד הוארך לצורך כך עד ליום 31/12/2010, לפיכך משההחלטה בתביעת החוב ניתנה ביום 1/12/2010 הרי שיש לדחות את הטענה הזו ומבלי להיכנס לשאלה האם איחור במתן החלטה מחייב אוטומטית בקבלת תביעת החוב במלואה.

לגופו של עניין, חזר למעשה הנאמן על הנימוקים שבהחלטתו והדגיש כי לא הוכח כי הכספים שנתקבלו בעד אותם שיקים אכן הופקדו בחשבונות העמותה ולא ברור באיזה סכום מדובר. הנאמן הדגיש כי בערעור הרחיב המערער חזית וטען טענות שלא עלו בתביעת החוב שאין מקום להתייחס אליהם ולחילופין טענות עובדתיות אלה לא הוכחו.

שקלתי את טענותיהם של שני הצדדים ובאתי לדעה כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי בידי המערער מצויים המחאות על הסכום הכולל של תביעת החוב, הנושאת את חותמת האגודה ושתי חתימות כנראה של חברי הנהלתה, מהם אחת כנראה של מר כאיד אבו עיאש ששימש יו"ר העמותה. רובן של ההמחאות הנ"ל נושא תאריכי משיכה ממחצית שניה של 2009 ועד למחצית הראשונה של 2010, וכולן חוללו באי פרעון.