החלטה בתיק פר"ק 23920-08-10

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת מפרק החברה אשר קיבל רק באופן חלקי את תביעת חובם של שני המבקשים, אשר הועסקו בשעתו בחברה החל מיום 1.2.06 עד ליום 31.5.10. תביעתם של המבקשים לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת נדחתה, לטענתם, מטעמים בלתי ענייניים. ההחלטה בעניינו של מבקש 1 ניתנה ביום 22.10.12 וההחלטה בעניינו של מבקש 2 ניתנה ביום 18.10.12. הבקשה הוגשה רק ביום 14.1.13 בחלוף כמעט שלושה חודשים מיום מתן ההחלטות, ומכאן הבקשה. 

לא במחלוקת כי בא-כוחם הקודם של המבקשים, עו"ד רמי קוגן קיבל את ההחלטות בסמוך למועד נתינתן, אך המבקשים תולים בו את האשמה שלא הגיש את ערעורם במועד. יותר מכך, כדי לחסוך בהוצאות הם פנו באמצעות בא-כוחם הנוכחי למפרק כבר ביום 25.11.12 כדי ליישב את העניין מבלי להזדקק להגשת ערעור, אך פנייתם לא נענתה. לטענתם עוד, מדובר באיחור קל ולא ייגרם כל נזק לנושים האחרים הואיל והמוסד לביטוח לאומי הוא זה אשר יישא ממילא בתוצאות תביעותיהם אם אלו תתקבלנה.

בתשובת המפרק הוא ציין כי בא-כוחם הקודם של המבקשים קיבל את הכרעותיו בעניינם של שני המבקשים ביום 29.10.12. לפיכך המועד האחרון של הגשת הערעורים על ההחלטות היה ביום 13.12.12. המפרק הטעים עוד כי קיבל את פניית המבקשים רק ביום 6.12.12 והתרה בהם כי לא נותר להם זמן רב להגשת ערעור על החלטותיו. עתה משחלף המועד, אין בהחלפת ייצוג המבקשים כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד. לגופו של עניין ציין המפרק כי עובר למתן ההחלטות נשלחה לבא-כוחם הקודם של המבקשים פנייה שתביעות החוב שהוגשו על ידם חסרות ועליהם לתמוך אותן בתצהירים בהם יופרטו נסיבות הפסקת עבודתם בחברה. משכך, בהעדר נתונים וראיות אחרות, נקבע על ידו כי המבקשים אינם זכאים לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת. 

לשם הכרעה בבקשה למתן הארכת מועד להגשת ערעור, על בית המשפט לבחון אם קיים טעם מיוחד לאיחור שנבע מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין (ראו למשל רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק  הפועלים, 28.4.8). עליו להביא בחשבון גם את משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ'   בובליל, 20.10.04; בש"א 5636/06 נשר נ' גפן 23.8.06). דברים אלו נכונים בכל בקשה להארכת מועד, כמו גם בהליכי חדלות פירעון, אם כי, הדגש בהליך חדלות הפירעון אינו על הסתמכות בעלי הדין שכנגד, אלא על יעילות ההליך וקידומו (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק), 21.8.12). 

במקרה זה, המבקשים ידעו גם ידעו על החלטות המפרק, גם באמצעות בא-כוחם הקודם וגם באמצעות בא-כוחם הנוכחי. הם גם ידעו כי הזמן להגשת ערעורים על החלטות המפרק הולך ואוזל. המפרק גם לא דחה את תביעתם על אתר, אלא פנה לבא-כוחם (הקודם) וביקש ממנו למלא את החסר ולהמציא לו ראיות על נסיבות הפסקת עבודתם בחברה. ברם, המבקשים לא מילאו את החסר והמפרק נאלץ ליתן את החלטותיו ללא החומר המשלים. פשיטא, אפוא, כי אין מקום לבוא אל המפרק בטרוניה. אדרבה, האשמה רובצת אך לפתחם של המבקשים אשר טוענים עתה טענות כנגד המפרק על התנהלותו וגוררים אותו להוצאות שלא בצדק.

אלא מאי, נסיונות המבקשים להגיע להסכמה עם המפרק עובר לפנייה לבית המשפט מקהים במידת מה את העוקץ. מה גם, כיום, המבקשים המציאו למפרק את התצהירים המפרטים את נסיבות הפסקת עבודתם, וההכרה בתביעותיהם, על פניו, לא תשפיע על מהלך ההליך וקידומו. בנסיבות אלו נראה כי האיזון הנכון הוא ליתן למבקשים את מבוקשם באופן שהמועד להגשת הערעור יוארך אך הם יחויבו בהוצאות המפרק וכי נוכח רשלנותם, תשלום ההוצאות בפועל יהווה תנאי לקבלת הבקשה. עם זאת, הואיל והמפרק טרם נתן את דעתו על האמור בתצהירים מהדין שהדיון בתביעות החוב יוחזר אליו ולא יתקיים דיון בערעור על החלטות המפרק לגופן עובר לכך.

התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לבקשת הארכת המועד אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות המפרק בסך של 1,500 ש"ח על ידי כל אחד מהמבקשים תוך 21 יום מהיום. היה וההוצאות תשולמנה, המפרק ידון בתביעות החוב של אותו מבקש תוך התחשבות בחומר הראייתי החדש שנשלח לו והוא ייתן את הכרעתו תוך 21 יום נוספים. היה וההוצאות על ידי מי מהמבקשים לא ישולמו, הכרעת המפרק לגביו כפי שהיא כיום תעמוד על כנה.

ניתנה היום,  כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.