1.
כללי:
לפניי ערעור שהגיש עו"ד אבנר מנוסביץ (להלן:
"המערער") על החלטת עו"ד רונן מטרי מיום 11.4.11, במסגרת תפקידו כנאמן וככונס נכסים (להלן:
"הנאמן"), לחברת מגדלי יוסף לוי ובניו בע"מ (להלן:
"החברה"), לפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש המערער.
2.
תמצית העובדות הדרושות לעניין
:
מר יוסף לוי (להלן:
"לוי"), היה בעברו קבלן בניין בעלים של חברות בנייה, ביניהן החברה. עיקר רכושה של החברה הינו נכס לדיור מוגן בפתח תקווה הידוע בשם "נוף המושבה". לימים, נקלעו עסקיו של לוי לקשיים כלכליים, ולפיכך הגיש הבנק בינלאומי הראשון (להלן:
"הבנק"), נושה מובטח של החברה, תביעה על סך 10 מיליון ש"ח לבית משפט המחוזי בתל אביב יפו (ת.א. 1118/09) (להלן:
"התביעה"). התביעה הוגשה כנגד החברה, כנגד חברה נוספת בשם "חברת יוסף לוי פתח תקווה בע"מ" וכנגד לוי על יסוד ערבותו לחברה. המערער, ייצג ומייצג את הנתבעים, קרי החברות ולוי בתביעה.
במקביל, הגיש הבנק בקשה למימוש אגרת החוב שניתנה על ידי החברה להבטחת התחייבויותיה כלפיו (תיק פש"ר 1064/07). בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט (כב' השופטת קרת) ביום 21.1.07 את עו"ד מטרי ככונס נכסים קבוע לחברה, אשר הוסמך לממש את אגרת החוב בהתאם לתנאיה.
הנאמן החל בטיפול במימוש נכסי החברה, גביית חובותיה, וייזום מתווה להסדר נושים, בשים לב לכך שחלק מהיחידות בדיור המוגן, נמכרו לצדדים שלישיים, שברובם אנשים מבוגרים.
למרבית הצער, בשלב מסוים של בירור ההליך, נפל מר לוי למשכב והוא מאושפז בבית חולים סיעודי בהעדר יכולת לתקשר, הוכרז כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס.
לימים, גיבש הנאמן הסדר נושים (להלן:
"הסדר הנושים"), שאושר על ידי מרבית הנושים. ההתנגדויות שהוגשו להסדר, הוסרו בהסמכה וחלקן, ובעיקרן התנגדות של לוי שעמד על פטור מתביעות, נדחה. ההסדר התאשר על ידי בהחלטה מיום 16.12.10. במסגרת הסדר הנושים מונה כונס הנכסים כנאמן ובגדר סמכויותיו גם לבדוק את תביעות החוב שיגישו הנושים השונים.
על ההחלטה לאישור הסדר הנושים לא הוגש ערעור וההסדר בעל תוקף מחייב.
המערער הגיש לנאמן תביעת חוב בסך של כ- 1.4 מיליון ש"ח בקשר עם שכר הטרחה המגיע לו לטענתו עבור עבודה, ליווי וייצוג משפטי של החברה במשך כ-3 שנים. הוכחת החוב מושתתת בין היתר על ייפויי כוח, הסכם שכר טרחה, ואסמכתאות באשר לטיפול המשפטי של התובע בענייני החברה. המערער טוען כי נשייתו היא נשייה מובטחת ויש לו עדיפות על פני נושים אחרים.
הנאמן דחה את הוכחת החוב משלל טעמים. בין אלה, שהטיפול המשפטי לא ניתן על ידי המערער לחברה אלא ללוי ובני משפחתו, כי הסכם שכר הטרחה כמו גם ייפויי הכוח הינם אישיים, קרי של לוי ולא של החברה, כי לא ניתן אישור של בית המשפט של כינוס הנכסים להתקשרות של המערער עם החברה ליתן לה שירותים משפטיים. יתרה מזו, ניתנה החלטה השוללת את ייצוגה של החברה על ידי פרקליט, ולפיכך אין למערער מעמד כלפי קופת הנושים. הנאמן סבר שהמערער לא עמד בנטל להוכיח את תביעת החוב, וגם דחה את טענת המערער בדבר נשייתו המובטחת.
3. זה המקום לציין כי המערער הגיע לידי הסכמה עם לוי והחברות לפיה, הוא ביחד עם עו"ד אליהו סומך, (להלן:
"עו"ד סומך") יקבלו על עצמם את ייצוג העניינים של החברות ושל מר לוי בארץ ובבלגיה. בהתאם להסכמה האמורה, חתם לוי ביום 5.5.08 על שני ייפוי כוח:
האחד, ייפוי כוח כללי נוטריוני המסמיך את המערער לפעול בשמו של לוי ולייצג את האינטרסים של האחרון בנכסים ובחברות שבבעלותו. השני, ייפוי כוח מיום 2.1.08 לפיו מסמיך לוי את המערער ואת עו"ד סומך להיות באי כוחו בעניין:
"מגדלי יוסף לוי ובניו בע"מ (
כינוס נכסים)". על ייפוי כוח חתם יוסף לוי כמנכ"ל החברה.
(ההדגשה אינה במקור -א.א.)
מסמך נוסף הדרוש לענייננו הינו הסכם שכ"ט מיום 10.2.08 שבין יוסף לוי לבין המערער (להלן:
"הסכם שכר הטרחה"). לפי הסכם שכר הטרחה, יטפל המערער בהסדרי תשלומי חובות לנושים של החברות שבבעלות לוי או של בני משפחתו, יטפל בהליכים המשפטיים בקשר לנכסים בבלגיה וינהל חשבון נאמנות לצורך הפקדת כספים מחברות שבבעלות לוי וחלוקתם לנושים, בהתאם להסדרים שיערכו. נקבע בהסכם שכר טרחה כי שכר טרחתו של המערער יהיה בשיעור של 5% מגובה כל חוב שיטופל על ידי המערער ו/או שוויו של הנכס שנמצא בטיפול המשרד, לפי הגבוה מבין השנים.
4.
עמדת המערער
:
המערער טוען כי הוא ביחד עם עו"ד סומך, טיפלו באופן אינטנסיבי בענייני החברה. במסגרת זו ניהל מו"מ עם עשרות נושים ביחס להסדר החובות עבור החברה, כמו גם הליכים מול הבנקים השונים, מול כונס הנכסים ונושים פרטיים שהגישו תביעות בהיקפים של עשרות מיליוני ש"ח. לעמדתו, הוא הצליח להקטין במיליוני שקלים את היקף חובות החברה. מוסיף וטוען המערער כי הוא זכאי לסך "של 5% מסכום מימושה של החברה עפ"י הסכם שכ"ט" (סעיף 26 לערעור).
המערער טוען כי שגה הנאמן בהחלטתו לפיה הוא פעל ללא הרשאה וללא הסמכה, כמו גם בקביעה שהוא לא הוכיח את תביעתו, שכן הוא צירף את כל המסמכים הדרושים לעניין, ובניגוד להחלטת הנאמן. המערער נסמך בין היתר על ייפויי הכוח באשר לטענתו הם אינם מגבילים את ייצוג ענייניו של לוי אלא גם את ענייני החברה. מכל מקום, יש לעמדתו לראות בחברה ובלוי כגורם אחד בין מכוח "סמכות נחזית" ובין מכוח "הרמת מסך" ובשים לב שמדובר ב"חברת מעטים", ומשום כך ייפויי הכוח מסמיכים את המערער לייצג את ענייני החברה ולא את ענייניו של לוי.
לגירסת המערער, החברה לא הייתה בסטאטוס של כינוס נכסים, בהבדל מכך שנכסיה היו תחת כינוס נכסים. משכך לטעמו לא היה צורך באישור בית המשפט לייצוגה של החברה על ידו וקביעת תנאי שכרו.