החלטה בתיק עת"מ 45175-12-11

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

            זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל

לטענת העותר נשקפת לו סכנת חיים במולדתו - סרילנקה, לאחר שהחל לקבל איומים על חייו מצד ארגון גרילה.

2.         כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)       במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).          

(ב)       במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)        במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.          
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.           

(ד)       כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה

3.         כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.         בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 1.4.07 באשרת תייר מסוג ב/2.

ביום 3.4.7 נערכה לעותר בדיקה על-ידי ביקורת הגבולות, שהעלתה כי העותר נכנס לישראל בדרכון מזוייף ביחד עם אישה וצעיר בן 17 שנטען כי הם אשתו ובנו של העותר.

בעקבות זאת, ולאחר דין בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, הוחלט להוציא כנגד העותר צו הרחקה ומשמורת עד לבירור בקשתו למקלט מדיני על-ידי נציבות האו"ם.

ביום 17.6.07 נערך לעותר ראיון על-ידי נציבות האו"ם במהלכו הודה העותר כי דרכונו מזוייף וכי אשתו וילדיו נשארו בסרילנקה.

בהסתמך על גרסתו של העותר במהלך הראיון הנ"ל ולבקשת נציבות האו"ם, הורה בית הדין למשמורת ביום 20.9.07 על שחרורו של העותר ממשמורת בתנאים.

ביום 10.8.09 עוכב העותר בשנית לאחר שעבד במלצרות ללא אשרה ובניגוד לחוק, ובית הדין למשמורת הוציא כנגד העותר צו הרחקה ומשמורת בכפוף לתנאים.

ביום 10.11.09 נערך לעותר ראיון זיהוי ביחידת המסתננים ומעברי הגבול  לאחריו, הונפקה לעותר אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, שהוארכה מעת לעת.

            ביום 11.12.11 נערך לעותר ראיון בחינה מקדמית לאחריו הוחלט לדחות את בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל.