עת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
4675-07-11
08/03/2012
|
בפני השופט:
ק . רג'יניאנו
|
| - נגד - |
התובע:
אילן סנדי טסלר
|
הנתבע:
שירות בתי הסוהר
|
| החלטה |
1. עניינה של העתירה סירובו של המשיב לשלב את העותר בסבב חופשות ולחייב את המשיב לשלב את העותר בקורס שליטה בכעסים באגף החינוך בכלא רימונים, ולאסור על המשיב להתנות את הצלחתו בקורס בהודאה ברצח בו הורשע.
לטענת העותר בניגוד להחלטת ביהמ"ש בעת"א 4284-04-11 ממשיך המשיב לדרוש ממנו תנאים בלתי סבירים כתנאי ליציאתו לחופשות ומונע ממנו ללא סיבה את זכותו לתהליך שיקומי.
2. העותר נידון למאסר עולם בגין עבירת רצח ועונשו נקצב ל-30 שנה.
החל לרצות מאסרו באפריל 1999, תום מאסרו אפריל 2029.
3. לטענת העותר, המשיב ממשיך להתנות את יציאתו לחופשות בטיפול המחייב אותו להודות ברצח. נטען כי בשיחה עם העו"ס (בתאריך 20.6.11) נאמר לו כי כל עוד הוא מכחיש את העבירה ומנהל הליכים למשפט חוזר הוא לא ישולב בטיפול (של 3 חודשים) בשליטה בכעסים והוצע לו טיפול באלימות במסגרת יחסים אינטימיים (הנמשך 6 חודשים) וסיום הקורס בהצלחה מותנה בכך שהאסירים יחזרו בהם מהכחשתם את העבירה במהלך הטיפול ויתמודדו עם העבירה בה הורשעו.
לטענת העותר דרישה זו אינה סבירה והיא עומדת בניגוד לאמור בבדיקה הפסיכולוגית שנעשתה לו (שקבעה שלעותר נטייה קרובה למובהקות לשליטת יתר) ובניגוד להתרשמותה של ועדת אלמ"ב שקבעה שמסוכנותו של העותר אינה גבוהה והיא המליצה על יציאתו לחופשות.
העותר טוען כי התנהגותו בכלא חיובית ולא נרשמה לחובתו מעורבות שלילית.
לסיכום, טוען העותר כי עמדת המשיב מעלה חשש שהוא פועל ממניעי נקמה ולא מטעמים ענייניים.
4. לטענת המשיב החלטת הרשות סבירה ואין להתערב בה.
נטען בכתב התשובה כי העובדה שהעותר אובחן כ"בעל שליטת יתר בכעסים" אינה מייתרת את הצורך לשלבו בטיפול שליטה בכעסים והוחלט לשלבו בטיפול הנ"ל למרות הכחשתו וזאת לאור המלצת ועדת אסירי עולם והמלצת ביהמ"ש מיום 31.5.11 ובתום התהליך הטיפולי, תבחן מחדש הוצאתו לחופשה בכפוף לדיון נוסף בועדת אסירי עולם ועמדת גורמי הטיפול.
בהמשך נאמר בכתב התשובה בסעיף ח. כי הכחשתו של העותר את העבירה והעובדה שהוא איננו משלים עם מאסרו "יש בהם כדי להוות חשש אינהרנטי לעניין הוצאתו לחופשה".
5. הדיון בעתירה שנקבע ליום 6.9.11 לא התקיים לגופו של עניין והוא נדחה על מנת שימונה לעותר סניגור ציבורי.
6. לדיון בפני ביום 7.2.12 הוגש כתב תשובה משלים (ע"י הפרקליטות) וממנו עולה כי ב-1.12.11 שולב העותר בקבוצה טיפולית ובתום הטיפול (שיארך 4 חודשים) תעשה הערכה מחודשת ע"י גורמי הטיפול לגבי התאמתו ליציאה לחופשה. משכך נטען כי המשיב פעל על פי המלצת ועדת אסירי עולם והמלצת ביהמ"ש מיום 31.5.11, ודין העתירה להידחות והעותר יוכל בתום ההליך הטיפולי לפנות בבקשה נוספת ליציאה לחופשה.
7. בדיון בפניי טענה ב"כ העותר כי יש לבדוק יציאתו של העותר, למרות הכחשתו וביקשה לאבחן עניינו מעניינם של עברייני מין מכחישים.
ב"כ המשיב ציין כי לאחר שהעותר שולב בהליך טיפולי, למרות הכחשתו, יבחן עניינו מחדש בתום ההליך הטיפולי.
8. לעת הזאת, דין העתירה להידחות ואסביר דבריי.
נושא החופשות שהיה עניינה של העתירה הקודמת שנדונה בפניי (עת"א 4284-04-11) נמחק בהמלצת ביהמ"ש, לאחר שהעותר נתן הסכמתו להשתלב בכל הליך טיפולי שיוצע לו.
העתירה המונחת בפניי הוגשה פחות מ-5 שבועות לאחר שהעתירה הקודמת נמחקה וביהמ"ש המליץ על שילובו בהליך טיפולי.
בדיון (ב-6.9.11) בפני כב' השופטת מרוז הבהיר העותר כי עתירתו אינה מכוונת לעניין החופשות בלבד ועיקרה כנגד החלטת הרשות (כפי שנמסרה לו ע"י העו"ס) ששילובו בטיפול, הוא בכפוף להודאה באשמה.