החלטה בתיק ערר 27/07

סא"ל אייל נון, יו"ר :

• 1.                   ביום  10/3/09  ניתנה החלטתנו במסגרת הערר שבכותרת,  על פיה,  ברוב דעות,  נקבע כי הצו שהוצא כנגד העורר על פי הצו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים (יהודה והשומרון) (מס' 1586),  התשס"ז -  2007, דינו בטלות.

• 2.                   וכך נאמר בחלק הישים (האופרטיווי) של חוות דעתו של חבר הועדה סרן מ' בן דוד,  אשר היוותה את הבסיס לדעת הרוב:

"סוף דבר,  אציע לחברי לקבוע כי הצו ככל שהוא נוגע למקרקעין שלא עשה בהם העורר שימוש  -  בטל מטעמי חוסר סמכות;  הצו בכל הנוגע לקרקע,  כפי שהוגדרה בסעיף 24 לעיל לחוות דעתי זו  - בטל מן הטעם שהוצא לגבי קרקע שהעורר עשה בה שימוש למעלה משלוש שנים."

• 3.                    בעקבות החלטה זו,  הגישו המשיבים 2  -  4  עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק,  במסגרת בג"ץ 5439/09  עבדלאקאדר נ' ועדת העררים הצבאית .

• 4.                   ביני לביני,  תוקן בחודש מרץ 2010 הצו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים  (מס'  1586),  כך שהתקופה של שימוש מפריע במקרקעין שבה ניתן לפנות את המחזיק במקרקעין הוארכה משלוש שנים לחמש שנים,  ונקבע כי כל שינוי באופי השימוש יביא לחידוש מנינה של תקופת חמש השנים המאפשרת את הפינוי;  תיקון זה הוחל בדיעבד,  כך שהוא חל לכאורה גם על ענינו של העורר.

• 5.                   ביום  3/6/10  החליט המשיב 1,  בעקבות התפתחויות אלה,  שלא לקבל את החלטת הועדה (כפי שהיא באה לידי ביטוי בדעת הרוב),  כשהוא נשען בהחלטתו זו על עמדתו כפי שהוצגה במהלך ההתדיינות בועדה,  על תיקון הדין (הצו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים),  ועל עמדת המדינה במסגרת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אשר הוזכרה לעיל,  אשר היתה גם היא כעמדתו של המשיב 1.

• 6.                   לאור החלטתו של המשיב 1,  לא אעסוק להלן בשאלה האם החלתו של התיקון לצו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים בדיעבד, נעשתה כדין אם לאו,  ונותיר שאלה זו בגדרי הספק לעת מצוא.

• 7.                   העורר פנה ביום  5/8/10  בבקשה לחידוש ההתדיינות בערר,  מן הטעם שבערר לא הוכרעה שאלת זכותו של העורר בקרקע בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני,  1858,  זכות שאם היה נקבע ממצא לגביה,  היתה מונעת את פינויו מן הקרקע.

• 8.                   כן בקש העורר כי הועדה תקבע, כי בכל מקרה אין לפנותו מחלק הקרקע שכונה "הבוסתן",  אשר גם המשיב לא חלק על כך שעובד על ידי העורר למעלה משלוש שנים.

• 9.                   בד בבד, בקש העורר כי הסעד הזמני שניתן במסגרת הערר, אשר מנע את פינויו מן הקרקע,  יוארך,  וזאת עד להחלטה אחרת.

• 10.               ביום  8/8/10  הורתה נגידת ועדות העררים על הגשת תגובות המשיבים עד ליום  22/8/10.

• 11.               בתגובתו של המשיב 1,  אשר הוגשה ביום  12/8/10,  טען זה האחרון,  כי בקשת העורר "משוללת מיסודה וקנטרנית באופן קיצוני",  ובקש לדחותה תוך חיוב המשיב בהוצאות.

• 12.               המשיב 1  גלה את שלא פרט העורר בבקשתו,  והוא כי ביום  16/6/10 פנה העורר ובקש ארכה בת 45 ימים לשם פניה לבית המשפט הגבוה לצדק בכל הנוגע להחלטתו של המשיב 1 שלא לקבל את החלטת ועדת העררים בערר שבכותרת;  בקשתו האמורה של העורר נענתה.

• 13.               המשיב 1  ציין,  כי בהעדר הסכמה של הצדדים, משסיימה ועדת העררים את דיוניה במתן החלטתה,  לא ניתן עוד לחדש את הדיון בערר שבכותרת.

• 14.               כן טען המשיב 1,  כי אין יסוד לטענות העורר גם מבחינה מהותית.

• 15.               תגובת המשיבים  2  -  4,  אשר הוגשה ביום  22/8/10,  היתה חריפה אף מזו של המשיב 1.

• 16.               המשיבים 2  -  4  טענו,  כי תכליתה של בקשת העורר הוא לשבש את ההתדיינות בעתירה התלויה ועומדת לבית המשפט הגבוה לצדק,  והפנו לכך שהעורר לא פרט את השתלשלות ההליכים בעתירה ועל כן יש לדחות את בקשתו של העורר,  הן מחמת העדר סמכות של הועדה,  הן מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט הגבוה לצדק,  והן מחמת התיישנות,  שיהוי וחוסר תום לב מטעמו של העורר.

• 17.               וכך נאמר, בהדגשה,  בסעיף 11  לתגובת המשיבים 1  -  4: