החלטה בתיק ערר 1766/07

1.         זהו ערר על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט דורון פורת) מיום 22/4/2007 בתיק מעצר 1770/07, לפיה, הורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא עד ליום 25/4/2007 וחייב אותו לחתום על התחייבות עצמית ולהפקיד ערובה בסך 10,000 ש"ח.

2.         העוררת אינה משלימה עם החלטתו של בית משפט קמא ומבקשת לבטלה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב למשך 5 ימים.

3.         המשיב חשוד בביצוע עבירות של התפרצות וגניבה לדירת מגורים ובנסיון להתפרצות לדירה אחרת, שבוצעו במהלך חודש אפריל 2007. הוא נעצר ביום 19/4/2007 ומעצרו הוארך ביום 20/4/2007 עד ליום 22/4/2007. בבקשתה מיום 22/4/2007 ביקשה העוררת להאריך את מעצרו של המשיב בשנית למשך 5 ימים לצורך המשך החקירה וביצוע פעולות החקירה שפורטו במזכר במ/1. עוד נטען בבקשת המעצר, כי העילה למעצרו של המשיב הינה מסוכנותו לשלום הציבור והחשש לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט.

4.         בהודעת הערר מלינה העוררת על כך, שאף שבית משפט קמא מצא חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו ומצא עילת מעצר עת שקבע כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד יביא לשיבוש הליכי חקירה או יביא להעלמת ראיות ולהשפעה על עדים ויסכן את בטחון הציבור, חרף כל אלה, מצא בית משפט קמא לשחרר את המשיב משלא בוצע מסדר זיהוי תמונות עוד ביום שישי או לכל המאוחר במוצאי שבת. העוררת סבורה, כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו, בשים לב לכך שלא ניתן היה לבצע מסדר זיהוי תמונות במהלך שישי שבת מסיבות טכניות שלא היו תלויות בתחנת טבריה.  העוררת הוסיפה וטענה, כי מלבד השלמה זו יש השלמות נוספות והתפתחויות בחקירה. העוררת ראתה לנכון להדגיש, כי מדובר במשיב בן 38, בעל עבר פלילי כבד ביותר, הכולל 10 הרשעות קודמות ב- 40 תיקים שונים בגין עבירות רכוש, סמים ואלימות, אשר ריצה 5 מאסרים בפועל והינו מסוכן לציבור.

5.         ב"כ המשיב התנגד לערר; לטענתו, החלטתו של בית משפט קמא נסמכת על בסיס איתן  ועל נימוקי צדק. עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב לא זוהה במסדר זיהוי תמונות שבוצע היום בשעה 08:30 בבוקר ואין שום פעולת חקירה שמחייבת את המשך החזקתו במעצר.

6.         לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובתיק החקירה שהוגש לעיוני ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות. 

            עסקינן בערר על החלטה להארכת מעצרו של חשוד בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. לפי הוראות סעיף זה, לא יצווה שופט על מעצרו של חשוד אלא אם שוכנע כי קיים חשד סביר שהחשוד עבר עבירה, כי מתקיימת עילה למעצרו וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה שפגיעתה בחרותו של החשוד פחותה.

            על פי החלטתו של בית משפט קמא, מתקיימים במקרה דנן גם חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשת המעצר, גם עיל למעצרו בשל החשש לשיבוש הליכי חקירה ולסיכון בטחון הציבור; יחד עם זאת, מצא בית משפט קמא לשחרר את המשיב לחלופה משלא בוצע מסדר זיהוי תמונות מוקדם ככל האפשר. 

7.         אין חולק, כי ניתן היה לבצע את מסדר הזיהוי מוקדם יותר. גם אם לא בוצע מסדר הזיהוי בימי שישי ושבת ניתן היה לבצעו ביום ראשון והדבר לא נעשה. יחד עם זאת, מדובר בפעולת חקירה אחת מיני רבות, אשר גם בהעדרה מצא בית משפט קמא חשד סביר שמשיב זה עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשת המעצר. משכך, מן הראוי להמשיך ולבדוק אם מתקיימים במקרה דנן שאר התנאים הקבועים בסעיף 13 לחוק המעצרים ולהכריע בבקשה לגופה.

8.         כאמור, בית משפט קמא מצא גם עילה להארכת מעצרו של המשיב. משכך, נותר להכריע בשאלה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה שפגיעתה בחרותו של המשיב פחותה.

סבורני, שהחלופה שנקבעה בהחלטתו של בית משפט קמא והתנאים המגבילים שנקבעו בה, לרבות מעצר הבית והפקדת ערובה כספית בסכום לא מבוטל, יש בהם כדי להשיג את מטרת המעצר. עיון ברשימת פעולות החקירה שהוגשה לעיונו של בית משפט קמא במ/1 מראה, שפעולות החקירה שטרם בוצעו ניתן לבצען גם בהיות המשיב משוחרר ואין באי מעצרו כדי להשפיע על המשך החקירה.

לא למותר לציין, שעסקינן בעבירות רכוש שדרך כלל לא מתקיימת בגינן עילה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק המעצרים, דבר שיש בו כדי ללמד על השלב המקדמי יותר של מעצר חשוד לפני הגשת כתב אישום, שלב שבו עוצמת הראיות הנדרשת אינה ברמה של ראיות לכאורה אלא ברמה של חשד סביר בלבד.

9.         לאור כל האמור, אני דוחה את הערר.

המשיב ישוחרר בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט קמא.

ניתנה היום ה' באייר, תשס"ז (23 באפריל 2007) במעמד הצדדים.

__________________

    שאהר אטרש, שופט

001766/07בש 054 אירית