1. המערער הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת, זאת בגין ביצוע עבירות של אי ציות לתמרור ב- 36 (מתן זכות קדימה), וכן עבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים.
2. בית משפט קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו:
א. קנס כספי על סך 5,000 ש"ח.
ב. פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים.
ג. פסילה בפועל של 24 חודשים, מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה.
ד. מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על העבירה של נהיגה בזמן פסילה או אי ציות להוראות שוטר.
3. הערעור מופנה כנגד חומרת העונשים שהוטלו על המערער, ובמיוחד עונש הפסילה לתקופה של 24 חודשים גובה הקנס הכספי.
4. המערער טען כי בימ"ש קמא החמיר בעונשים שהטיל עליו, ובמיוחד עונש הפסילה לתקופה של 24 חודשים וגובה הקנס הכספי. עוד טען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, ולעובדה שהמערער הודה בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכן קיבל על עצמו אחריות.
ב"כ המערער הפנה לעובדה כי עברו של המערער בתחום התחבורה לא מכביד כשלחובתו 3 הרשעות בלבד, כמו כן אין לחובתו תנאי בר הפעלה כלשהו. עוד טען, כי בית משפט קמא התייחס לחומרת העבירות המיוחסות לו שכביכול המערער ביצע עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, וכן עקיפה על קו רצוף, על אף שלא יוחסו לו עבירות אלו בכתב האישום כלל.
5. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות הערעור, טען שמדובר בהאשמות רציניות במיוחד זו הכוללת אי ציות להוראות שוטר, וכן לעובדה שנרדף אחרי המערער.
עוד טען ב"כ המשיבה, כי הודאתו של המערער הייתה לאחר הפעלת השיקולים המתאימים והראויים על ידי המערער ועל ידי ב"כ דאז.
6. עיון בכתב האישום עולה, כי אכן העבירות של עקיפה בדרך לא פנויה ועקיפה על קו רצוף, לא אוזכרו בכתב האישום, עם זאת התובע במסגרת טיעוניו לעונש, התייחס לנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המערער, לפיהן ששוטר מתחנת נצרת ניסה לעצור את המערער, חסם אותו עם הקטנוע, ירד מהקטנוע וניגש למערער, אך המערער ברח בנסיעה מטורפת לכיוון המטה תוך שהוא עוקף בדרך לא פנויה וחוסם רכבים שבאים ממול לסטות ימינה וגם הרכב שהוא עקף לסטות ימינה. אחרי בית חולים איטלקי נכנס המערער לכביש באין כניסה תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, בהמשך לא נתן זכות קדימה תוך כדי פניה ימינה, ורק בסוף הצליח השוטר לעוצרו.
המערער שהיה מיוצג ע"י סנגור במסגרת טיעוניו לעונש בבית משפט קמא לא חלק על העובדות שנטענו ע"י ב"כ המשיבה והסתפק בטיעוניו לעונש להפנות לנסיבותיו האישיות של המערער.
בנסיבות שתוארו לעיל סבור אני כי צדק בית משפט קמא בקובעו בגזר הדין כי נסיעתו של המערער היתה מסוכנת במהלכה ביצע עקיפה בדרך לא פנויה ולא ציית לתמרור ב- 36 עד עצירתו.
7. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למערער, העבירות אותן עבר המערער הנן חמורות, הן בטיבן והן בנסיבותיהן. התנהגותו של המערער מעידה על בריונות לשמה, המערער העמיד בסכנה מירבית את העוברים ושבים במקום ובנס לא אירעה תאונת דרכים.
במקרה דנן, מדובר במערער אשר מחזיק ברישיון נהיגה מאז שנת 2004, ולו 3 הרשעות קודמות שכוללות בין היתר עבירה של אי ציות לתמרור ב-2, נהיגה ללא חגורת בטיחות ועבירה של פקיעת רישיון פחות מששה חודשים, עבירות אלה היו ברירות קנס.
כעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות, המערער אינו בעל עבר מכביד בתעבורה .
בצד נסיבות ביצוע העבירות, ראוי לציין את נסיבותיו האישיות של המערער שהינו הבן הזכר בין 8 בנות, היחיד עם רישיון נהיגה, אביו נכה ומרותק למיטה, והמערער הינו המפרנס היחידי למשפחה.
עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מלמד, כי אכן בית משפט קמא איזן כראוי את מכלול השיקולים לרבות נסיבות ביצוע העבירה, עברו של המערער, הודאתו של המערער וחסכון זמן שיפוטי יקר. עם זאת, נראה לי כי העדר עבר מכביד ונסיבות אישיות, ראויות להתחשבות יתר.