החלטה בתיק עס"ק 33142-04-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' יפה הרצברג ומר אורי מתתיהו; ס"ק 32475-01-11; ניתן ביום 4.4.13; להלן - " פסק הדין"). בפסק הדין התקבלה בחלקה עתירת המשיבה (להלן - " ההסתדרות"), נקבע כי המבקשת (להלן - " אלקטרה" או "החברה") פגעה בחופש ההתארגנות של עובדיה, והיא חויבה בתשלום פיצויים לדוגמא בסך של 180,000 ש"ח. עיכוב הביצוע המבוקש נוגע אך לתשלום החלק היחסי בפיצויים לאותם עובדים שבתקופה הרלוונטית לסכסוך נמנו עם מצבת העובדים של החברה, ושבמועד הרלוונטי לביצוע פסק הדין אינם מועסקים עוד על ידה (להלן - " הכספים שבמחלוקת").

הרקע לבקשה

2.         אלקטרה היא חברה גדולה וותיקה, המפעילה, בין היתר, את רשת החנויות למכירת מוצרי חשמל " מחסני חשמל" (להלן- " הרשת" או " רשת מחסני חשמל"). מזה למעלה משנתיים מתקיימים מגעים להקמת ועד עובדים יציג ברשת במסגרת ההסתדרות. מהלך זה של התארגנות ראשונית נתקל בקשיים אשר הביאו לקיומם של הליכים משפטיים שונים בין הצדדים בבית הדין האזורי ובבית דין זה.

3.         ההליך הנוגע לבקשה שלפנינו הוא בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי כנגד אלקטרה וכנגד סמנכ"ל המכירות שלה (להלן - " הסמנכ"ל"), שבמסגרתה עתרה למתן סעדים הצהרתיים ואופרטיביים שונים, ועניינה שורה של פגיעות נטענות בזכות ההתארגנות של עובדי הרשת (להלן - " בקשת הצד"). בבקשת הצד נטען, בין היתר, כי הרשת, באמצעות הסמנכ"ל, פעלה לסיכול מהלכי התארגנות העובדים בהסתדרות, תוך הפעלת איומים ולחצים. חלק ניכר מבקשת הצד מושתת על שיחות מוקלטות שהתנהלו בין עובד הרשת המעורב בהתארגנות העובדים לסמנכ"ל, הממונה עליו (להלן - " ההקלטות" או " השיחות המוקלטות").

במהלך דיון מוקדם הסכימו הצדדים להמלצת בית הדין האזורי, שלפיה הסעדים בבקשת הצד יופנו נגד אלקטרה, וסמנכ"ל המכירות יצורף לבקשה כ"צד נדרש" בלבד.

4.         בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה בקשת הצד בחלקה. נקבע כי אלקטרה פגעה בזכות ההתארגנות, בניגוד להוראות סעיף 33 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. לפיכך חויבה החברה לשלם לעובדיה פיצוי לדוגמא בסך של 180,000 ש"ח, שיחולקו באופן שווה בין כלל עובדי הרשת, באופן שכל אחד מהם יקבל את חלקו בפיצוי כתוספת לשכר חודש אפריל 2013.

שיעור הפיצוי נקבע בהתבסס על מספר טעמים כמפורט להלן - פסיקת בית דין זה שלפיה יש ליתן הגנה מיוחדת לזכותם החוקתית להתארגנות של עובדים המצויים בשלב התארגנות ראשונית, מעבר להגנות הניתנות לעובדים המצויים בשלב הטרום קיבוצי או בשלב הקיבוצי עצמו; חומרת הפגיעה בפעיל המרכזי בהתארגנות מצדם של הממונה הישיר עליו ושל הנהלת החברה; היות החברה מעסיק פרטי מצדיק לכאורה העלאת רף הפיצוי המושת עליה בגין פגיעה בזכות ההתארגנות, אף מעבר לגובה הפיצוי שהיה מושת על מעסיק ציבורי בנסיבות דומות; גודלה של החברה; ההתפתחויות בפסיקת פיצויים לדוגמא במשפט העבודה בכלל כפיצויים עונשים והרתעתיים.

הבקשה וטענות הצדדים

5.         החברה הגישה ערעור על פסק הדין. במקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין - בכל הנוגע לקבוצת העובדים שנמנו עם מצבת העובדים של הרשת בעת הגשת בקשת הצד ושכיום אינם מועסקים עוד על ידי החברה (להלן - " העובדים לשעבר"). לטענת החברה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בקשר לכך נטען כי חלק מהסכום הפסוק שולם לידי עובדי הרשת הפעילים, כי יתרת הסכום אמורה להשתלם לידי העובדים לשעבר, שמספרם רב ושחלקם הגדול הועסק בחברה תקופות קצרות, וכי הדבר עלול ליצור קושי בהשבת הכספים מהם, אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי מעבר לעובדה שמדובר בתשלום סכום גבוה שיהיה קשה להשיבו, הרי שאיתור העובדים לשעבר והעברת הסכומים לידיהם, מחייבים הקצאת משאבים יקרים. לטענת אלקטרה, אם יתקבל הערעור, השבת הכספים מקבוצת אנשים זו תהיה כמעט בלתי אפשרית, בשים לב למספרם הגדול.

6.         החברה מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי תחילתו של ההליך הוא בבקשת הצד שבמסגרתה עתרה ההסתדרות לפיצוי כספי מכוח חוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז - 1957, בסכום כולל של 4,000,000 ש"ח, בהסתמך על 20 פגיעות נטענות בזכות ההתארגנות של עובדי החברה, אולם בסמוך למועד הדיון חזרה בה ההסתדרות מטענותיה בעניין מרבית הפגיעות, ובסופו של יום נותרו להכרעה 4 פגיעות נטענות בלבד. עוד נטען כי בניגוד לטענת ההסתדרות, אלקטרה לא התנגדה לזכות עובדיה להתארגן ומעולם לא הביעה כל עמדה בעניין זה, וכי להנהלת אלקטרה נודע לראשונה על קיום ההקלטות רק במועד הפצתן על ידי ההסתדרות לפרסום בתקשורת. לטענת החברה, לא היה מקום להתעלם מעובדות אלה, שאינן שנויות במחלוקת, ולא היה מקום לקבוע כי נתנה "גיבוי" לדברי הסמנכ"ל בשיחות המוקלטות. כפועל יוצא מכך, לא היה מקום לחייבה בשל כך בתשלום פיצויים לדוגמא, שהוא סנקציה חריגה וקשה שאינה עומדת בהלימה להתנהגותה. עוד נטען כי לא היה מקום לקבוע כי הנהלת אלקטרה נושאת באחריות המלאה לשיחות המוקלטות, תוך התעלמות מהצעדים שנקטה בעניין זה.

בנסיבות אלה, משלימה החברה, ובהתחשב בעובדה שמועד הדיון בערעור צפוי להתקיים בקרוב, ביום 15.10.13, יש הצדקה להיעתר לבקשתה.

7.         ההסתדרות מתנגדת לבקשה ומבקשת להורות לחברה לפעול על פי האמור בפסק הדין וכן להגיש תצהיר מטעמה שבמסגרתו תפרט את מספר העובדים ברשת נכון למועד הגשת התצהיר. לטענת ההסתדרות, אלקטרה עשתה דין לעצמה בכך שיישמה את פסק הדין באופן חלקי ושילמה לעובדים את סכום הפיצוי על בסיס חישוב בלתי ברור, באופן שבמשכורת חודש אפריל 2013 קיבל כל אחד מעובדי הרשת סך של 156.93 ש"ח בלבד, שכונה "מענק מיוחד".

לטענת ההסתדרות, סכום הפיצוי שחולק כ"מענק מיוחד" מלמד כי המענק אמור היה להשתלם ל-1,147 עובדים, נתון שאינו עולה בקנה אחד עם הנתונים המצויים בידיה או עם הנתונים שפורסמו על ידי החברה במסגרת הדו"ח התקופתי לשנת 2013. לדבריה, בעקבות פנייתה לחברה לקבלת פירוט התחשיב ומספר העובדים המועסקים ברשת, השיבה לה החברה כי בתקופה הרלוונטית לבקשת הצד הועסקו ברשת 1,147 עובדים, והזמינה אותה לעיין ברשימות במשרדיה. לטענת ההסתדרות, מתשובת החברה עולה כי היא תעשה כל אשר לאל ידה על מנת שלא לפרט כמה עובדים מועסקים ברשת וכמה מהם קיבלו את הפיצוי. ההסתדרות מוסיפה וטוענת, כי השאלה האם גם עובדים שהעסקתם ברשת הסתיימה זכאים לפיצוי כלל אינה עולה נוכח לשונו הברורה של סעיף 28 לפסק הדין, המורה לחברה לקחת את הסכום הפסוק, לחלקו במספר העובדים ברשת הזכאים לשכר בחודש אפריל 2013 ולשלם לכל אחד מהם את המנה כתוספת לשכר של אותו חודש. לטענתה, פרשנות לשונית זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות התכליתית של פסק הדין, שנועדה להניא מעבידים מפגיעה בחופש ההתארגנות של עובדיהם ולחלק את הסכומים שנפסקו לטובת ההסתדרות בין עובדי הרשת הזכאים לשכר חודש אפריל 2013.

8.         לגופם של דברים טוענת ההסתדרות, כי החברה לא הצביעה על נימוק ממשי המצדיק סטייה מן הכלל שלפיו אין לעכב את ביצועו של פסק דין כספי. לטענתה, אמנם הדיון בערעור קבוע ליום 15.10.13, אלא שמזה כשלוש שנים נאבקים עובדי הרשת על מימוש זכות ההתארגנות שלהם, ובמהלכן מנהלת נגדם החברה מלחמת חורמה. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים; מאזן הנזקים נוטה לטובת ההסתדרות, שכן האינטרס של הזוכה גובר באופן ברור על האינטרס של מבקש עיכוב הביצוע; הבקשה היא חלק ממסע התעמרות של החברה בעובדיה.

9.         בתשובתה לתגובת ההסתדרות מדגישה החברה כי פעלה ליישום פסק הדין בכך שחילקה את הסכומים לעובדים הנמנים על מצבת העובדים, וכי ביקשה עיכוב חלקי של פסק הדין רק ביחס לעובדים לשעבר, וזאת לאור סיכויי הצלחה בערעור ומאזן הנוחות. כן נטען כי החברה פעלה בידיים נקיות ובשקיפות מלאה מול ההסתדרות בכך שהציעה לה לעיין ברשימת העובדים מבלי שניסתה להסתיר דבר, אלא שההסתדרות לא נענתה לפנייתה זו.

הכרעה

10.       לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, בשים לב במיוחד למאזן הנוחות ולמועד הקרב ובא של הדיון בערעור (15.10.13), הגענו לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לעובדים לשעבר, וזאת עד להכרעה בערעור.