החלטה בתיק ע"מ 2182/10

לא למותר לציין כי העורר הוא מנוע מפגש (לפי הצו הנוכחי, המניעה בתוקפה עד היום בחצות), ולכן שמעתי בתחילה את בא כוחו של העורר, לאחר מכן שמעתי בנפרד את העורר, ולאחר שהעורר סיים את דבריו והוצא מהאולם, אפשרתי לסנגור לשוב לאולם להשלמת טיעונים.

בפתח הדברים אני מבקש להתייחס בקצרה לטענתו של הסנגור, על כך שהחוקרים ובית המשפט נמנעים מלפרט באוזניו את מהות החשדות המיוחסים לעצור. לטענתו, יש בכך כדי לפגוע ביכולתה של ההגנה לטעון ביחס למעצר, והדברים אמורים במיוחד כאשר עסקינן בעצור שהוא מנוע מפגש. עם כל ההבנה למצוקתו של הסנגור שמוצא עצמו מגשש באפלה, מפני שחומר החקירה אינו עומד לעיונו, נראה לי כי לעיתים צרכי החקירה מחייבים להימנע מלגלות פרטים מהותיים אודות החקירה בשלביה המוקדמים, לרבות מהות החשדות, וכזה הוא המצב שלפנינו. עם זאת, לא אמנע מלציין כי ככול שמשך המעצר מתארך, משתנה נקודת האיזון בין האינטרסים השונים, והולך וגובר המשקל של האינטרס של הגנתו של העצור.

לגופו של עניין, שקלתי את טיעוני הצדים, ועיינתי בחומר החקירה, לרבות חומר חסוי עדכני, אשר מפרט את ההתפתחויות בחקירה עד כה. שוכנעתי כי יש בחומר החקירה תשתית ראייתית  שיש בה כדי לבסס חשד סביר, ואולי אף למעלה מכך, למעורבות של העורר בעבירות ביטחוניות חמורות. שוכנעתי גם בקיומם של צרכי חקירה אשר מצדיקים בשלב זה את המשך מעצרו של העורר. מדובר בחקירה רגישה ומורכבת ובחשד למעורבות בעבירות חמורות ביותר, וקיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לגורמי החקירה למצות את החקירה עד תום. לפי התרשמותי, גורמי החקירה פועלים ביעילות כדי לקדם את החקירה, ותקופת המעצר שקבע בימ"ש קמא עולה בקנה אחד עם צרכי החקירה שפורטו בפני בסעיף 3 למזכר החסוי מהיום. כאמור, בימ"ש קמא נעתר באופן חלקי בלבד לבקשת המשטרה, ואיזן כראוי בין צרכי החקירה מצד אחד ובין זכויותיו של העורר מצד שני.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בה. לפיכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, 18 באוגוסט 2010, ט באלול התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא