החלטה בתיק ע"א 39404-10-12

(בבקשה לסילוק הערעור על הסף)

בפניי בקשת המשיבה (להלן: " רבוע כחול") לסילוק על הסף של הערעור שהגישה נגדה המערערת (להלן: " הנציגות") מחמת איחור בהגשתו;              

1.      ביום 23.10.12 הגישה הנציגות ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין רחובות בת"ב 229/08 מיום 4.7.12 (להלן: " פסק הדין").

2.      בבקשתה לסילוק על הסף של הערעור טוענת הרבוע הכחול כי פסק הדין הומצא לב"כ הנציגות, שהינו הכתובת הרשומה להמצאת כתבי בית דין למערערת בהתאם לתקנה 477 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), ביום 11.7.12. לכן, יש לדחות על הסף את הערעור שהוגש באיחור של יומיים בניגוד לתקנה 78 ותקנה 83 ל תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב - 2011 (להלן: " תקנות המקרקעין") הקובעת כי ערעור על פסק דין של המפקחת יוגש תוך 45 ימים מהיום בו הומצאה ההחלטה למערער. הנציגות לא התייחסה לאיחור במועד הגשת הערעור ולא הגישה מבעוד מועד בקשה להארכת המועד כבקשה פורמלית ומסודרת שלא במסגרת תגובת הנציגות לבקשה. לא ניתן לסטות ממועד הגשת הערעור שנקבע בחיקוק וטעות אנוש אינה מהווה טעם מוצדק להארכת המועד. הערעור נשען על ממצאים עובדתיים בפסק הדין וסיכויו אפסיים.

3.      הנציגות מתנגדת לבקשה. לטענתה, הערעור הוגש במועד. אמנם פסק הדין נמסר במשרד עורכי הדין שפירא כהן ושות' ביום 11.7.12, אולם בא כוח הנציגות, עו"ד ליאב פדידה, טען בתגובה כי הוא שוכר חדר באותו משרד וקיומו של פסק הדין הובא לידיעתו רק ביום 16.7.12. בהתאם לכך ובתוספת ימי פגרת חג סוכות, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 23.10.12. כטענה חילופית, טענה הנציגות כי אם ייקבע כי מועד ההמצאה הוא המועד בו נמסר פסק הדין למזכירות משרד שפירא כהן, יש להאריך את המועד להגשת הערעור מהטעמים הבאים:  העובדה שהערעור הוגש באיחור קל של יומיים עקב טעות שבתום לב מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד. ב"כ הנציגות עבר ניתוח בכתף והיה בחופשת מחלה בין הימים 13.9.12 - 24.10.12 ובהמשך עד ליום 22.11.12. הודעת הערעור מעלה סימני שאלה רבים לגבי נכונות פסק הדין. לתגובת הנציגות צורף תצהיר בא כוחה - עו"ד ליאב פדידה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה אני סבור כי דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:     

1.      בהתאם לתקנה 83 לתקנות המקרקעין ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין יוגש תוך 45 יום מהיום בו הומצאה ההחלטה למערער. תקנה 78 לתקנות המקרקעין מחילה את התקנות על סדרי הדין לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 ובמסגרת תקנה 477 לתקנות, במידה ובעל הדין מיוצג המצאה של כתבי בי דין תהיה "לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו". לפיכך, היות ופסק הדין הומצא למשרדו של ב"כ המערערת ביום 11.7.12 יש לראות מועד זה כמועד ההמצאה לצורך מניין הימים להגשת ערעור על פסק הדין.      

2.      אמנם הנציגות לא הגישה במועד בקשה להארכת המועד להגשת הערעור והלכה למעשה הבקשה הוגשה רק במסגרת תגובתה לבקשה לסילוק הערעור על הסף, אולם לטענת עו"ד פדידה הוא טעה בתום לב לחשוב שאין צורך להגיש בקשה שכזו שכן לשיטתו פסק הדין נמסר לו רק ביום 16.7.12 ולא ביום 11.7.12.          

3.      המועד להגשת הערעור קבוע כאמור בחיקוק, ועל מנת להאריכו יש צורך בקיום "טעם מיוחד". תקנה 528 לתקנות קובעת כי:

" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".נ

4.      בעניין שלפנינו חלה הוראת הסיפא לתקנה 528, ולכן נדרש "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור.        

5.      כפי שעולה מהתצהיר שצורף לתגובה, עו"ד פדידה שוכר חדר במשרד עוה"ד שפירא כהן ושות' בירושלים ועובד בירושלים כ - 3 - 4 פעמים בשבוע. הדואר הממוען אליו אישית נפתח על ידו כשהוא מגיע למשרד. כאמור בתצהירו, בין הימים 10.7.12 - 16.7.12 הוא לא היה במשרד בירושלים ופסק הדין התקבל אצלו רק ביום 16.7.12 והוא סבר בטעות זהו המועד הקובע להגשת הערעור ולכן לא הגיש בקשה נפרדת להארכת המועד.

6.      בשנים האחרונות ניכרת מגמת ריכוך בדינים העוסקים בהארכת מועדים בנוגע לטעות שבדין כטעם מיוחד. הפסיקה הכירה בטעות שבדין לעניין מניין המועדים להגשת ערעור כטעם מיוחד למתן ארכה כגון טעות בחישוב ימי הפגרה (ראה: ע"א 7024/97 עדיקה נ' תמיר פ"ד נד(5) 826, 831 (2000), בש"א 10944/07 הלפרן נ' כץ (פורסם בנבו,5.5.2008)). מידת האיחור גם היא מהווה שיקול בהקשר זה וככל שמשך האיחור קצר יותר או מזערי כך יגבר משקלם של הנימוקים למתן הארכה (ראה: דר' חמי בן נון, טל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, נבו), עמ' 181). בנוסף, כאשר חלה טעות שבדין והצד השני לא גיבש הסתמכות על סופיות הפסק, בית המשפט עשוי לראות בכך טעם מיוחד ולהאריך מועד (שם, עמ' 171).       

7.      לפיכך, אני סבור כי היות ומדובר באיחור בן יומיים בלבד בהגשת הערעור שנבע מטעות בתום לב של מניין הימים של בא כוח הנציגות ומשלא נטען על ידי המבקשת כי נוצרה אצלה הסתמכות על סופיות הפסק, יש לבחון את הבקשה להארכת מועד הגם שזו הוגשה באיחור ובתגובה לבקשה לסילוק על הסף, תוך פסיקת הוצאות כפי שיפורט להלן.   

8.      בנוסף, מחלה הוכרה כ"טעם מיוחד" כשהוכח כי היא זו שמנעה את הגשת ההליך (ראה: ע"א 422/65 ע' גלר ושות', שותפות רשומה נ' גן שמואל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד יט(4) 351 (1965)). בבש"א 4719/93 her mejesty the queen in right of canada  נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646, 651 (1993) נפסק כי מחלת בעל דין או עורך דין יכולה להוות צידוק להארכת המועד מטעם מיוחד אם הוכח דבר קיומה של המחלה בתקופה הרלבנטית ואם הוכח שבשל המחלה נבצר היה לטפל בעניין.       

9.      מהנספחים שצירף ב"כ הנציגות - עו"ד ליאב פדידה - לתצהירו, עולה כי ביום 13.9.2012 הוא נותח בכתף ימין. לתצהיר צורפו אישור מחלה לימים 13.9.2012 - 22.11.12. כפי שעולה מתצהירו של עו"ד פדידה, עקב הניתוח ובמשך תקופה של 5 שבועות הוא לא יכל לכתוב ולהקליד אולם היות ולא רצה לעכב את הגשת הערעור נעזר באשתו לצורך הקלדתו. 

10.  לפיכך, אני כי סבור מחלתו של עו"ד פדידה עונה על ה"טעם המיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת הערעור.     

11.  התוצאה אליה הגעתי עולה בקנה אחד עם העקרון לפיו על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים כל אימת שאלו לא נגרמו בזדון. עם מחדלים אלו ניתן לעיתים להתמודד בכלים פוגעניים פחות, למשל באמצעות השתת הוצאות ובמקרים המתאימים אף הוצאות אישיות המושתות על עורך הדין (ראה: רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד (לא פורסם, 6.3.2012), פסקאות 25 ו-27).