החלטה בתיק ע"א 18581-12-12

בפני בקשה להאריך המועד להגשת ערעור בזכות לאחר שבימ"ש  זה  בדונו בבר"ע  על החלטה  הדוחה מתן רשות להגן ( לגבי החלק הארי של התביעה)  החליט למוחקה  כתוצאה מכך שלאחר הגשת הבר"ע (.4.10.12) ניתן פסק דין חלקי באותו ענין ע"י בימ"ש קמא   (ביום 9.10.12 )  הבר"ע נמחקה תוך הפנית המבקש להגיש ערעור בזכות ובהחלטתו קבע כבוד השופט דראל שככל שחלף המועד להגשת הערעור בזכות יגיש המבקש בקשה להארכת מועד ויצרף לבקשה את החלטות ביהמ"ש מיום 7.11.12 , מיום 2.12.12 ומיום  5.12.12 ( ההחלטה המוחקת את הבר"ע).

יצויין , שבקשתו של המבקש לדון בבר"ע כערעור נדחתה  באותה החלטה מהטעם שלמבקש  עומדת זכות עצמאית להגשת ערעור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב בחומר שהובא בפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל..

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור.

ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. לפיכך נקבע, כי טעות או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ (באר-שבע) סחר תעשייה ושיווק בע"מ, 15.11.09; בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשל"צ נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). לפיכך, טעות (שבדין), לעניין טיב הליכי התקיפה של החלטה שיפוטית איננה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, 28.1.2002), הגם שנקבע כי "... אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד" (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, 29.1.2002. לשון אחר, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, 22.4.2009).

בענייננו, אינטרס המשיב לסופיות ההליכים לא נפגע באופן ממשי, נוכח הגשת הבר"ע מוקדם יותר (בש"א 5925/01 יחזקאל נסימי נ' הודיה מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, 12.8.2001) . אם לא די בכך, השתלשלות הארועים  מצביעה על כך שהמבקש הגיש מלכתחילה את הבר"ע כדין ובמועד ורק לאחר מכן ניתן פסה"ד החלקי  שאמנם זיכה אותו  בערעור בזכות אך לא ביטל באופן אוטומטי את הבר"ע  שהוגשה ,מה שגרם לו לחשוב שבנסיבות אלה השופט ידון בבר"ע כבערעור ובכך יתיתר הצורך בהגשת ערעור נוסף.

אוסיף, שהחלטת כבוד השופט ארנון דראל   מיום 5.12.12 שמחקה את הבר"ע  ניתנה מתוך הנחה שלמבקש עומדת זכות ערעור עצמאית שאותה יוכל לממש בפועל  ולצורך כך אף הפנה אותו להגיש בקשה למתן ארכה  ככל שיידרש כפי שאמנם המבקש עשה בפועל.

כך , ניתן ללמוד מהחלטתו של כבוד השופט דראל מיום 7.11.12  שהוא סבור שביהמ"ש קמא החמיר עם המבקש למרות ההלכה הנוהגת בבקשות רשות להגן. 

בנסיבות העניין, יש ליתן איפוא משקל, לסיכויים הלכאוריים של ההליך המטים את הכף לעבר קבלת הבקשה.

לאור כל האמור נחה דעתי שבנסיבות הענין  התקיים אותו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. לפיכך, הנני נעתר לבקשה ומאריך  המועד להגשת הערעור  בכפוף להטלת הוצאות בסך 1,500 ש"ח על המבקש.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.