החלטה בתיק סע"ש 22112-04-13

2.         בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים לבית דין זה בקשה למתן צווי עיקול זמניים, במעמד צד אחד, להבטחת מימוש פסק הדין בתביעותיהם. במסגרת הבקשה, התבקש בית הדין להורות על הטלת עיקולים זמניים על "כל הכספים, הסחורות, הזכויות והנכסים" של המשיב המוחזקים או שיוחזקו בידי שלושה מחזיקים, כמפורט בבקשה. זאת, עד לסכום של 622,402 ש"ח, הוא סכום התביעה.

3.         בבקשה להטלת עיקולים זמניים טוענים המבקשים, כי תביעתם הינה לתשלום "זכויות עובדים" בגין תקופה ארוכה בה עבדו בשירות המשיב, וכי לפי הידוע להם, "המשיב העביר את כל נכסיו לשמות בני משפחתו ואין בשמו נכס כלשהו וגם אין לו חשבונות בנק כלשהן [כך במקור - א.ק] והוא משתמש לעבודתו בחשבון של אשתו ואין בשמו כספים ובכך ועל פי מה שנראה הרי הוא שרוי במצב כלכלי מפוקפק...."

4.         הבקשה נתמכה בתצהירי המבקשים וצורפו לה כתבי ערבות והתחייבות עצמית מטעמם.

הכרעה

5.         לאחר עיון בבקשה להטלת עיקולים זמניים, בכתב התביעה, ובצרופותיהם, באתי לכלל מסקנה כי המבקשים לא הוכיחו את התקיימותם של התנאים הקבועים בדין למתן צווי עיקול זמניים. לפיכך, יש להורות על דחיית  הבקשה. ואלה הטעמים להחלטה:

6.         תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה את בית המשפט ליתן סעד זמני במסגרת תובענה "אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" ובקיומם של יתר התנאים הקבועים בתקנות בהתייחס לסעד המבוקש. תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שהוחלה אף היא בבית הדין לעבודה במסגרת התקנות, קובעת תנאי נוסף ביחס למתן צו עיקול זמני, על פיו נדרש מבקש הצו להצביע על ראיות מהימנות לכאורה המלמדות על קיומו של חשש סביר "שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

7.         בכל הנוגע לקיומה של עילת תביעה - המדובר כאמור בתביעות לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתם של המבקשים. עיון בכתב התביעה מעלה, כי טענתם של המבקשים בעניין פיטוריהם על ידי המשיב לא נתמכה בשלב זה בראשית ראיה, פרט להצהרתם של המבקשים שניתנה בתמיכה לבקשה לעיקול זמני. לכך יש להוסיף, כי תחשיב הזכויות הנתבעות בכתב התביעה נעשה על בסיס שכר ותקופות עבודה שאינם תואמים את הנתונים המופיעים בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה. עוד יצויין, כי במסגרת תביעתם עתרו התובעים, בין היתר, לתשלום דמי הבראה שלפי הטענה לא שולמו להם במהלך השנתיים האחרונות לעבודתם, תוך שנמנעו מלהתייחס לתשלומי הבראה המופיעים בתקופה זו בתלושי השכר.

            ברי, טענותיהם של המבקשים בכתב התביעה נצרכות לבירור עובדתי. עם זאת, בשלב זה של הדיון בבקשה במעמד צד אחד, ניתן לומר כי מתעוררים ספקות באשר לקיומה של עילת תביעה, למצער בהתייחס לחלק מרכיבי התביעה.  כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות .

8.         מכל מקום, אף אם נצא מנקודת הנחה כי עילות התביעה הוכחו לכאורה במסמכים ובראיות מהימנות, יש לדחות את הבקשה מן הטעם שהמבקשים לא הניחו בסיס ראייתי כלשהו לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין. טענת המבקשים בבקשתם לעניין זה הייתה, כי לפי הידוע להם אין למשיב כל נכסים או חשבונות בנק על שמו והוא שרוי במצב כלכלי "מפוקפק", כלשונם, באופן המקים יסוד מוצק להניח כי המבקשים ימצאו עצמם ללא מקור לגביית הכספים על פי פסק הדין. טענה זו של המבקשים נטענה בעלמא ולא נתמכה בראשית ראייה, אף לא בהצהרתם של המבקשים עצמם. עיון בתצהירים שהגישו המבקשים בתמיכה לבקשה מעלה, כי לא כלולה בהם הצהרה בעניין קיומם של נכסים או חשבונות בנק על שם המשיב, וכי המבקשים הסתפקו בהצהרה כללית בעניין "מצבו הכלכלי המפוקפק" של המשיב, כלשונם.

במקרה שלפני, האמור בבקשה ובתצהירים לעניין יסוד ההכבדה, אינו עונה על דרישות התקנות בדבר איכות הראיות שיש להביא בפני בית הדין בבקשה לעיקול זמני, בפרט כשהדברים אינם מגובים בכל ראייה אובייקטיבית היכולה להצביע על מצבו הכלכלי של המשיב.

יוטעם, כי תכליתו של עיקול זמני, אינה לייחוד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין או ל"איתור רכוש", כי אם למניעת שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד ביצוע פסק הדין.

9.         על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו למבקשים בלבד.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, ( 11 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.