החלטה בתיק מ"ת 623-04-13

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של דרישת נכס באיומים, עבירה לפי סעיף 404 רישא; תקיפה לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 381(2); גניבה, עבירה לפי סעיף 384; ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין. בתמצית יצוין כי מדובר באירוע במהלכו שדדו המשיב ואחיו, תוך הפעלת אלימות וכן איום באמצעות סכין, שני מכשירי טלפון חכם משני קטינים ילידי 1998 ואיומים והפעלת אלימות על קטין נוסף. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. בקשת המעצר היא הבקשה שבפני.

ב"כ המשיב אישר את קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. טענתו היחידה היא כי זה המקרה המתאים לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר מוסדית בקהילה. לטענת הסנגור, המגובה במסמך מטעם המרכז לטיפול בנוער, היחידה לטיפול בהתמכרויות שבחיפה, המשיב פנה ביום 28/11/12 ליחידה לבדוק אפשרות לשילובו בטיפול גמילה, אלא שהוא לא המשיך בתהליך עקב מעבר למגורים בעיר אחרת.

כפי שיובהר, לא מצאתי מקום להפנות את המשיב לשירות המבחן לשם בחינת האפשרות להפנותו לחלופת מעצר מוסדית במסגרת קהילה טיפולית. מובן שאין בכך כדי לשלול את האפשרות לשקול את הבקשה במסגרת הליך גזירת הדין, וככל שהמשיב יורשע.

כאמור, אין מחלוקת על קיומן של ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי להרשעת המשיב במיוחס לו. המשיב זוהה ע"י המתלוננים. אחיו, שהיה שותף עימו לביצוע המעשים, קשר אותו לביצועם. די באלו כדי לבסס את תשתית הראיות הלכאוריות. בהעדר מחלוקת לעניין זה לא מצאתי מקום להרחיב את הדיון בנושא.

כאמור, סבור אני כי יש תשתית מוצקה לכאורה להוכחת כל עובדות כתב האישום. לא שוכנעתי כי היה מקום לפצל את האירוע לריבוי העבירות המפורטות בכתב האישום אשר חלקן נבלעות זו בזו. בכל מקרה, העניין יישקל ע"י המותב שידון בהליך העיקרי. ככל שהדבר נוגע להליך המעצר, די בראיות המבססות סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, כדי לבסס סיכוי להוכחת העובדות וכפועל יוצא מכך כדי להקים עילת מעצר.

עילת המעצר במקרה זה היא של מסוכנות. מדובר בשוד קטינים באיומי סכין ותוך הפעלת אלימות, וזאת בחבורה ולאור יום. אין צורך להבהיר כי מעשים מסוג זה מקימים עילת מעצר של מסוכנות.

כאמור, המשיב עותר לבחינת האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר מוסדית בקהילה לגמילה מסמים. הגם שעל בית המשפט חובה לשקול אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, סבור אני כי במקרה זה אין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית ככלל, וככל שהדבר נוגע לקהילה טיפולית סבור אני כי לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים הפניה להליך טיפולי בשלב המעצר.

ככל שהדבר נוגע לשחרור ממעצר ככלל, סבור אני כי במקרה זה מסוכנות המשיב היא במדרג שאינו מאפשר את שקילת שחרורו. מעבר לנסיבות המקרה - מדובר בצעיר שלו ארבע הרשעות במגוון עבירות רכוש ואלימות וכן בעבירה של הפרת הוראה חוקית. "שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13]. במכלול הנתונים העולים מעברו לא ניתן לתת בו אמון שלא יפר תנאי שחרור.

בכל הנוגע לבחינת האפשרות לשחררו לטיפול גמילה בחלופת מעצר מוסדית - הכללים לצורך ההחלטה בהליכי גמילה סוכמו ותומצתו בבש"פ 1981/11 מ"י נ' סויסה (טרם פורסם, 21.3.11). על פי הדברים שנקבעו שם הכלל הוא, כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא שלב המעצר. לכלל זה חריג בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים הבאים והם: א. כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; ב. כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; ג. כאשר יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. התנאי הראשון הוא החריג העיקרי, אך רשאי ביהמ"ש להורות על שחרור לחלופת גמילה גם כאשר התנאי השני והשלישי מתקיימים במצטבר מבלי שהתקיים התנאי הראשון.

הסניגור ביקש כי יוגש תסקיר כדי לבחון את פוטנציאל הגמילה. ואולם המשיב אינו עומד בתנאים האחרים הנדרשים. העובדה שפנה במכתב לגורם טיפולי ואולם לא המשיך אח"כ לטפל בקליטתו לגמילה, לא יכל להיחשב כתחילת הליך של גמילה. מדובר, לכל היותר, במחשבה על הליך גמילה (דבר חיובי לכשעצמו) ואולם בפועל לא עשה המשיב דבר כדי להיקלט לקהילה טיפולית. כך שאין הוא עומד בתנאי הסף הראשון. מסוכנותו הרבה, לאור עברו, גם היא אינה תומכת בשחרורו, לעת הזו, לקהילה טיפולית, הכל בהתאם להלכות שפורטו בהחלטה בעניין סויסה הנ"ל. נזכיר כי בבואו של בית משפט לשקול אפשרות לשחרור לחלופת מעצר נבדקים נתוני המקרה בהתאם לראיות שלחובת הנאשם אל מול נתוניו האישיים [נתוני המעשה ונתוני העושה. ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04);בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.6.05); בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720]. במקרה שבפני הן נתוני המעשה והן נתוני העושה מצביעים על מסוכנות כלפי כלל הציבור החייבת את מעצרו עד לתום בירור דינו.

יודגש כי אין באמור לעיל כדי להביע כל עמדה בנוגע לאפשרות של שילוב המשיב בהליך טיפולי במסגרת גזירת דינו, בין אם במסגרת שב"ס ובין אם במסגרת טיפולית אחרת. עניין זה יבחן ע"י המותב שידון בבירור הדין. ככל שהדבר נוגע לשלב המעצר, אני מורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים בת"פ 364-03-13 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, במעמד הצדדים ובאי כוחם.