החלטה בתיק מ"ת 35309-06-12

בפני שתי בקשות למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם עלאא חמדאן (במסגרת מ"ת 35309-06-12; להלן:" המשיב 1") והנאשמים צינאת ציפצי ומוסטפא עמאש (במסגרת מ"ת 35217-06-12; להלן: " המשיב 2" ו" המשיב 3" בהתאמה) הוגשו שני כתבי אישום, שעניינם בפרשיה אחת.

בהתאם למתואר בכתבי האישום, ביום 4.6.12 שהו המשיבים בהדר בחיפה, וקשרו קשר לשדוד מכשיר פלאפון מעובר אורח. לשם קידום הקשר, ניגשו המשיבים לדסה טגנייה (להלן: " המתלונן") שהמתין במקום למונית בכדי לחזור לביתו וביקשו ממנו לבצע שיחות טלפון מהפלאפון שלו. משהשיב המתלונן כי אין לו שיחות יוצאות, הכו אותו המשיבים באגרופים ובעטו בו, זאת על מנת לשדוד אותו. כתוצאה מהמכות נפל המתלונן ובעודו שוכב על הכביש נטלו המשיבים את מכשיר הפלאפון שברשותו ואת תעודת הזהות, בכוונה לשלול אותם שלילת קבע, ונמלטו מהמקום. מיד לאחר מכן מכרו המשיבים את מכשיר הטלפון לאחר.

בגין מעשי המשיבים יוחס להם עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; עבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין.

המבקשת, הפנתה לראיות לכאורה הקושרות המשיבים למעשים המיוחסים להם, בכלל זאת: הודעת המתלונן; הודעת עד ראיה ניטראלי, שהיה עד לאירוע התקיפה; הודעותיהם של המשיבים 2 ו-3 אשר קושרים עצמם לאירוע אם כי מוסרים כי מי שתקף המתלונן הוא המשיב 1 ולא הם; הודעת המשיב 1 שהכחיש המיוחס לו חרף הראיות נגדו. כמו כן נטען לקיומה של מסוכנות שבאה לידי ביטוי בקשירת הקשר ובתכנון המקדים וכן בהתחשב באלימות שהופעלה לביצוע עבירת השוד. בנוסף לכך הפנתה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב 1 שכוללת הרשעה משנת 2008 בבית המשפט לנוער במספר של עבירות. וכן כי למשיב 2 עבר פלילי הכולל הרשעה מספטמבר 2010, בבית המשפט לנוער בגין עבירות אלימות, ובגינה קיים עונש מותנה בר הפעלה. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בא כוח המשיב 1, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי טען לחולשתן בהימצאות אך הודעת שני השותפים האחרים המפלילים המשיב, אף שהמשיב מסר כי הוא היה עמם באירוע אחר. לגופו של עניין ביקש בא כוח המשיב, להפנות את המשיב לקבלת תסקיר מבחן על מנת לבחון אפשרות שחרורו לחלופת מעצר שיקומית או אחרת. בא כוח המשיב הדגיש כי המדובר בבחור הצעיר בשנים, שעברו הפלילי הוא ישן יחסית, וכן בא מרקע משפחתי מורכב.

בא כוח המשיב 2, גם הוא טען לחולשה בראיות לכאורה וכן ביקש לעשות הבחנה מהותית בין חלקו של המשיב 2 לזה של המשיב 1. בא כוח המשיב ביקש לתת משקל פחות להודעת המתלונן מאחר והוא היה שיכור באירוע. בצד זאת הפנה בא כוח המשיב להודעת העד הניטראלי לפיה הבחור עם החולצה השחורה (המשיב 1) הוא זה שתקף המתלונן. וכן הפנה להודעת המשיב 3, לפיה המשיב 2 אך דחף המתלונן בעוד שהמשיב 1 הוא מי שתקף המתלונן. מעבר לכך הפנה בא כוח המשיב לעניין הטיפול השיקומי הארוך שביצע המשיב 2, במסגרת מוסד שיקומי, ועת שלגישת בא כוח המשיב, יש לתת למרשו הזדמנות נוספת לשיקומו. לנוכח האמור הציע בא כוח המשיב להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר בג'סר אל זרקא בפיקוח משפחתו, וכן הכנת תסקיר מבחן בעניינו.

בא כוח המשיב 3, טען לחולשת הראיות לכאורה, המתייחסות לחלקו של מרשו באירוע. בכלל זאת הודעת המשיב 2, לפיה המשיב 3 לא לקח חלק בתקיפת המתלונן; העובדה כי המתלונן היה שיכור ויש לתת להודעתו משקל פחות; הודעתו של העד הניטראלי לפיה התוקף היה עם חולצה שחורה; וכן הודעת המשיב 3 עצמו, לפיה הוא שמע על הקשר לביצוע השוד אם כי הוא לא לקח בו שום חלק, ורק נכח בזירה. מעבר לכך, המדובר בבחור צעיר בשנים ללא כל עבר פלילי, העובד למחייתו ובא ממשפחה נורמטיבית. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרור מרשו לחלופת מעצר בית מלא, בפיקוח הוריו, ותחת בחינה של תסקיר מבחן.

דיון ומסקנות

לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה, אני סבור כי בנסיבות העניין קיימות ראיות לכאורה שיש בהן לקשור את כלל המשיבים במעשים המיוחסים להם.

בנסיבות העניין, קיימות הודעות המשיבים 2 ו-3 הקושרת אותם ואת המשיב 1 במעשה.

כך בהתאם להודעת המשיב 2, הוא מסר כי המשיב 1 תקף את המתלונן, אם כי הכחיש שהוא לקח חלק בתקיפה. בהודעה מיום 18.6.12, משיב 2 הודה כי הוא דחף המתלונן "לא חזקה", וכן אישר שלאחר מכן הוא מכר הפלפון. עם זאת הוא מסר שלא תכנן השוד עם המשיב 1 ולא ידע שהפלפון נגנב.

בהתאם להודעת המשיב 3, שטען כי הוא רק נכח במקום ולא לקח חלק בתקיפת המתלונן, עולה כי מעשה השוד היה מתוכנן מבעד מועד, עת המשיבים 1 ו-2 (כך בהתאם לטענתו) תכננו לשדוד הפלפון על מנת לקנות שתייה וסיגריות. המשיב 3, מסר כי המשיב 1 הוא זה שבעיקר תקף את המתלונן וכי המשיב 2, אך דחף אותו. כך גם בהמשך הודעתו, הוא מסר כי המשיב 2 גם בעט במתלונן.

לומר כי אין מחלוקת כי החבורה עמה נמנו המשיבים, היא זו שתקפה את המתלונן. אותה חבורה הייתה מורכבת משלושה אנשים בלבד. בעוד שבהתאם להודעת המתלונן כל שלושת הבחורים תקפו אותו. כך המתלונן מסר "בחור שלבש חולצה לבנה תפס אותי מהצוואר, ועוד שני אנשים נתנו לי מכות והפילו אותי ארצה, ואחרי שנפלתי בחור אחד שלא שמתי לב מה לבש בעט בי בפנים" [חקירה מיום 18.6.12 ש' 13- 14].

באי כוח המשיבים ביקשו לתת משקל פחות להודעת המשיב היות וככל הנראה הוא היה שיכור. עם זאת, ואף אם המתלונן אכן היה תחת השפעת משקים אלכוהוליים (וכך אכן עולה מהראיות לכאורה) הרי שאין בכך לשלול הודעתו בדבר תקיפתו ובדבר חלקם של כל המשיבים בתקיפתו. המתלונן מסר בצורה עניינית, ותיאר כמיטב יכולתו כי כלל המשיבים תקפו אותו.

בשלב זה של ההליך, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק. אין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות, זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי. השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);