החלטה בתיק מ"ת 34795-12-11

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו בין היתר עבירות של איומים כלפי שוטר, אשר על-פי האמור בעובדות כתב האישום, ביום 19.12.11 התקשר למוקד 100, ובהמשך של אותה שיחה איים על השוטר כי יאנוס את אמו, ושהוא השוטר יבוא אליו הביתה ויראה לו מזה שוטר שמקבל דקירות, וכן עלבונות דקרים אשר אין מקום לשוב עליהם.

במהלך הדיון שבפניי לא חלקה באת-כוח המשיב על עצם אמירת הדברים, אולם לדבריה יש לשים לב לקונטקסט בו הם נאמרו, ולמכלול הנסיבות המאפיינות את האירוע ואת המשיב, כך שבסופם של דברים אין לייחס את אותה כוונה הנטענת בדברי המשיב, ולחלופין, גם אם בית המשפט יקבע קיומן של ראיות לכאורה, המדובר בעילת מעצר גבולית ביותר. עוד לדברי באת-כוח המשיב, בנסיבות המתוארות לעיל, ניתן להסתפק בהרחקה בלבד ללא תנאים מגבילים נוספים.

מנגד, ב"כ המבקשת מצביע על חומרת האיומים, להגנה לה זכאים גם עובדי מוקד 100, ובכך שמדובר גם במי שלחובתו הרשעות בעבירות רכוש, בגינן אף ריצה עונש מאסר בפועל.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה וכן את הפסיקה שהובאה לעיוני, מצאתי כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב, אם כי לא בתנאי הרחקה בלבד, והכול כפי שיפורט להלן.

כידוע, עבירות האיומים לכשעצמה אינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית. על בית המשפט, שעה שמדובר באיומים, לבחון את הנסיבות בהן אלו נאמרים, חומרת האיומים, ומאפייניו של מי שמסר אותם. בעניינו של משיב זה תיאמר האמת כי מדובר בנסיבות חריגות ביותר, אשר "צובעות" את האירוע באופן שונה מזה שמבקש ב"כ המבקשת לציינו. כאמור, מדובר בעלבונות קשים, וגם באיומים לא קלים, אולם יש לזכור כי אירוע זה תחילתו בפנייה של המשיב אל מוקד 100. המשיב פונה לא בשל אירוע פלילי, אלא מתוך דאגה והיסטריה לאמו, שכן כפי שעולה, זה הגיע אל דלת ביתו, הריח ריח שרוף, וגילה כי אמו נרדמה כאשר השאירה את התנור דולק. כפי שעולה מחומר הראיות, אין זה המקרה הראשון שבו אמו נרדמת תוך כדי השארת גורם מסכן על ידה, שכן לדבריו, חודש וחצי לפני כן, נרדמה עם הסיגריה בידיה, והשמיכה שעליה נשרפה אף היא.

עיון בתמליל השיחה עם המוקד מאשר כי אכן המשיב היה נסער, דואג כולו לאמו, וביקש כי ישלחו אדם מן הרווחה אשר יעזור לטפל באמו, ובשלב זה, לאחר שהמשיב נענה כי לא יהיה נציג מן הרווחה שיטפל בשעת לילה מאוחרת באם, שב ודוחק המשיב במוקד שישלחו אדם, וכפי שאף עולה - זה מציין כי הוא רוצה לצלם את כל הדברים אותם מצא בביתו, לרבות השקע השרוף וכיו"ב, לפני שהיא תספיק לנקות את כל הדברים. המשיב סבור כי במידה ולא יטפלו באמו ויאשפזו אותה יקרה אסון, וכי או שהאם תתאבד, או שתפגע בו, וזה יהיה על אחריותם. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר המשיב נוכח כי לא יהיה מי שיבוא מטעם הרווחה, מתחיל זה לאיים, כאשר גם ביחס לאלו, לציין כי מבלי להמעיט כהוא זה בחומרת הדברים הנאמרים, הרי התמונה העולה ממקרא התמליל היא כי אלו נושאים יותר עלבונות (קשים), כאשר גם אלו מוצמדים לכך שהמשיב חושש שיקרה משהו לאמא שלו, ואו-אז ינקוט בדרכים אותן מציין.

לסיכום עד כה, הרי האיומים המופנים כלפי השוטר שונים תכלית שינוי מן האיומים המובאים לפתחו של בית המשפט. המשיב זועק לעזרה, ונראה כי נוכח מצב הדירה אכן קרובה היתה האם לסכן עצמה, ואותם איומים נושאים יותר אופי של עלבונות, וקשורים גם הם לכך שזה לא מקבל סיוע כפי שהוא מוצא לנכון. בחינה נוספת שבית המשפט עורך שעה שמדובר באיומים נוגעת גם למיהות המאיים. המאיים בעל עבר פלילי, אולם מדובר במי שלחובתו שתי הרשעות בגין עבירות רכוש, וזאת מן השנים 2004 ו-2003, ללא עבירות נלוות הקשורות לאלימות או איומים, כך שגם בנתון זה לא מצאתי כדי לשנות מהתמונה הכוללת העולה ממקרא מכלול הדברים. עוד יש ליתן הדעת כי האיומים כאמור אינם קונקרטיים. המשיב בוודאי לא יודע כלפי מי הוא מדבר. זה מפנה אותם כלפי המוקדנית, ולאחר מכן כלפי השוטר שעמו הוא מדבר, וגם בכך מוצא בית המשפט תכלית שוני מעיון בעבירות דומות, בהן מוצא עצמו השוטר באופן ספציפי מול עלבונות או איומים על רקע תפקידו של השוטר.

כך גם יש לדעת כי המשיב ידע לספר, כפי הנראה, באופן רגוע, לשוטרים שהגיעו לביתו את אשר אירע. במהלך כל האינטראקציה שלו מול שוטרי הסיור, וכן גם מול השוטר שחקר אותו הסביר ללא איומים וללא נקיטה בשום אלימות שהיא, ואף הציג בפני השוטרים את השמיכה אשר נשרפה באירוע הקודם, דבר אשר גם כן יש בו ללמד על כי מדובר בנסיבות חריגות. זאת ועוד, המשיב הביע חרטה על מעשיו, ציין כי זה נבע מתוך מתח נפשי וחשש לאמו, כך שגם זה רואה את הפסול במעשיו - נתון רלבנטי נוסף לצורך החלטה זו.

נמצא אם כן כי עילת המעצר בעניינו של משיב זה - מוחלשת.

צודק ב"כ המבקשת כי יש להגן על השוטרים, וכי אלו אינם זכאים לעלבונות ולאיומים, ובשל כך מוגש נגד המשיב כתב אישום. אך השאלה שעל בית המשפט לשאול בשלב זה היא האם המשיב בשחרורו יסכן את שלום הציבור אם לאו, ובעניין זה - דעתי כי יש מקום להורות על שחרורו, ובבוא היום ישלם המשיב את המחיר בגין העלבונות והאיומים. אולם נזכרו כי הליך המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש.

בשים לב לכל האמור לעיל, ברי כי הכף נוטה לעבר שחרורו של המשיב. התלבטתי ביחס לתנאי שחרורו, שכן כאמור, המשיב נקט באיומים לא קלים, וגם לחובתו עבר פלילי. אין למשיב אפשרות שמי מבני משפחתו יפקח עליו, ואמו עובדת בשתי עבודות, כפי שצוין על-ידי באת-כוח המשיב. בשים לב לכל שתיארתי עד כה, ובאיזון הכולל, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א.         "מעצר בית" מלא בכתובת: רח' יצחק שיפר 1/33, באר שבע.

ב.         הפקדה כספית בסך 3,000 ש"ח.

ג.          ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח.

במידה ותימצא עבודה בפיקוח - ישקול בית המשפט לאפשר לו זאת בחיוב.

תנאי לשחרור יהיה הפקדה כעת של 1,000 ש"ח, וניתנת ארכה של שבעה ימים להפקדת 2,000 השקלים הנותרים.

במידת האפשר יש לאפשר למשיב לבצע שלוש שיחות טלפון על-מנת לארגן את סכום ההפקדה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, כ"ה בכסלו תשע"ב, 21/12/2011, במעמד הנוכחים.