החלטה בתיק ה"ת 1536-10-12

מבוא:

לפני בקשה להורות על החזרת רכב תפוס, שמספרו 22-276-64 (להלן: "הרכב"), המוחזק היום בידי משטרת ישראל לאחר תפיסתו על ידה, מכוח הוראת  סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי ) מעצר וחיפוש(  [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפסד"פ").

ביום 30.9.2012 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה שעניינה הסעה שלא כדין - עבירה בהתאם להוראות סעיף 12 א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, וניסיון להעסקה שלא כדין -  עבירה לפי הוראות סעיף 12 א(ב) לחוק.

טענות הצדדים:

על פי הנטען בבקשה, הרכב משמש את המבקש לפרנסתו ועל כן החזקתו בידי המשטרה, פוגעת ביכולתו להתפרנס.

במסגרת הבקשה, העלה הסניגור המלומד טיעונים כנגד ההליך שבמסגרתו נתפס הרכב. לדידו, הרכב לא נתפס על ידי המשטרה והוא מוחזק היום על ידה שלא כדין.

כמו כן, הסניגור העלה טענה נוספת ולפיה, במקרה דנן לא ניתן יהא לחלט את רכבו של המבקש מכוח הוראות סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל, מאחר ובמבקש לא מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף זה.

טענה נוספת אותה העלה הסניגור, היא הטענה שלפיה בבואו של יום, בתום ההליך המשפטי ובמידה והמבקש יורשע בדין, לא ניתן יהא לחלט את הרכב בהסתמך על סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, מאחר והמדובר בדין ספיציפי הגובר על הדין הכללי.

לאור טיעוניו הנ"ל ביקש הסניגור להחזיר את הרכב לידי המבקש.

בתגובה אשר הוגשה מטעמה של המשיבה, ציינה האחרונה כי הרכב נתפס על ידי המשטרה מכוח הוראות סעיף 32 (א) לפסד"פ, וזאת מאחר ורכב זה שימש את המבקש בביצוע העבירה.

כמו כן, ציינה ב"כ המשיבה כי בכוונת המשיבה לבקש חילוט הרכב מכוח הוראות סעיף 39 (א) לפקודה, וזאת במסגרת הטיעונים שיועלו על ידה לעניין העונש לאחר שהמבקש יורשע בדין.

בדיון אשר התנהל לפני ביום 4.11.2012, חזר הסניגור על טיעוניו וציין כי המדובר במבקש מבוגר ללא עבר פלילי אשר הרכב משמש אותו לצורכי פרנסתו.

ב"כ המשיבה העלה את טיעוניו וביקש לדחות את הבקשה להחזרת הרכב. בטיעוניו כאמור ביקש האחרון להדגיש כי עסקינן בבקשה להחזרת תפוס ולא בבקשה לחילוט רכב. ב"כ המאשימה אף הוסיף וציין, כי חוק הכניסה לישראל מאפשר חילוט רכב בנוסף לחוק אחר, ואינו בא לגרוע מפקודת סדר הדין הפלילי אלא להוסיף עליה.

לבסוף ביקש ב"כ המאשימה, להשאיר את הרכב בחזקת המשטרה וזאת מאחר וישנו חשש כי בסופו של הליך הרכב לא יימצא. לחילופין בלבד, ציין ב"כ המאשימה  כי במידה שבית המשפט יחליט להחזיר את הרכב לידי המבקש, יהא מקום להתנות את הדבר בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט ששוויה לא יפחת מ- 70% משוויו של הרכב, וכן בהטלת הגבלות ועיקולים מתאימים על הרכב שיבטיחו את חילוטו בסופו של משפט.

דיון והכרעה:

כפי שצויין לעיל הבקשה שלפני הינה בקשה להחזרת רכב ולא לחילוטו ולפיכך יתמקד הדיון להלן בשאלה אם ישנו מקום, אם לאו, להחזרת הרכב התפוס, ולא בשאלת חילוטו.

סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל קובע:

"אדם שהורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), ושבתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הורשע באחת העבירות כאמור יחולו לגביו הוראות אלה:

(1) בית המשפט אשר הרשיע אותו בעבירה הנוספת יורה על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, שלא לעשות כן; החליט שלא לחלט את הרכב יחולו הוראות סעיף קטן (ג2)".