החלטה בתיק בשא 8614/07

הבנק התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע בגין ערבותו להלוואה שנטל החייב העיקרי.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         כתב תביעה נגד החייב העיקרי על נספחיו.

2.         פסה"ד שניתן נגד החייב העיקרי.

3.         אישור ראש הוצל"פ על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי.

4.         כתב הערבות עליו חתם הנתבע ביום 28.2.03, כאשר חלקו כערב עומד על 100%.

5.         פירוט יתרת ההלוואה לערב.

6.         מכתב למבקש מב"כ המשיב בדבר אפשרות להגיב על בקשת המשיב למיצוי הליכים נגד החייב העיקרי.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן מצהיר המבקש כי הוא גיסו של החייב העיקרי, וכי במהלך חודש פברואר 2003 ביקש ממנו גיסו להגיע לסניף המשיב לחתום כערב להלוואה לצורך "הגדלת פעילות" כפי שמופיע בכתב הערבות.

לדבריו הסתיר ממנו פקיד הבנק את מצבו הכלכלי הקשה של החייב העיקרי, והוא טוען כי ההלוואה נשוא כתב הערבות לא ניתנה לצורך הגדלת פעילות אלא לכיסוי החוב שנותר בחשבון הבנק של החייב העיקרי, ובכך הטעה אותו הבנק, באופן שהמבקש פטור מערבותו.

המבקש קובל על כך שהבנק לא הבטיח שיהיה בידו שיעבוד בר מימוש במקרה שהחייב העיקרי לא יעמוד בהתחייבויותיו, וכי הבנק הסתיר מן המבקש את העובדה כי הגיש תביעה נגד החייב העיקרי, וכן לא טרח לידע אותו שהלווה אינו עומד בחיוביו עפ"י הסכם ההלוואה.

בחקירתו הנגדית סיפר המבקש כי הוא ביחסי משפחה טובים עם החייב העיקרי, גיסו (אחי אשתו); כי גיסו ביקש ממנו לחתום על כתב ערבות לצורך הגדלת פעילות בבנק, וגם פקיד הבנק הסביר לו שמדובר בהלוואה בסך 30,000 ש"ח לצורך הגדלת פעילות.

המבקש אישר כי חתם כערב לגיסו מרצונו הטוב והחופשי, ואיש לא הכריח אותו לעשות כן. לדבריו סבר שמצבו הכלכלי של גיסו טוב, אך לו ידע שאין הדבר כך לא היה חותם לו כערב.

למבקש הוצג מכתב הבנק מיום 24.3.04 הממוען לכתובתו בכפר יסיף, בדבר "דרישה לתשלום חוב", אך המבקש טען שלא זכור לו כי קיבל את המכתב. (מש/2). המבקש אמר כי כאשר הוא יודע שיש לו דואר, הוא לוקח אותו, אך הוגש לו אישור מסירה בתוספת אישור דואר (מש/3) שעליו נרשם "לא נדרש". ולבסוף הוצג למבקש אישור מסירה נוסף בצירוף תצהיר המוסר (מש/4), מהם עולה כי המבקש סירב לחתום על מסמך שהומצא לו בעניין מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי בת. הוצל"פ שהתנהל נגדו. המבקש אינו ממהר לקבל דברי דואר הממוענים אליו, ו/או מסרב לחתום על קבלתם, כך שבעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

מן האמור לעיל עולה כי המבקש חתם מרצונו החופשי על הערבות לגיסו, בהיותם בני משפחה, וכן אישר כי הוא יודע מה המשמעות של ערבות. ניתן להניח כי עקב היחסים הטובים בין הגיסים, אמור היה המבקש לדעת על מצבו הכלכלי של החייב העיקרי, שהרי אלמלא היה זקוק להלוואה, לא היה נוטל אותה.

אין לקבל את טענת המבקש כי חתם על הערבות ללא קבלת הסבר מן הבנק, מאחר שהוא עצמו הודה שנציג הבנק הסביר לו שמדובר בהלוואה לצורך הגדלת פעילות. היה על המבקש, כמי שחותם כערב, לברר מה מצבו של החייב העיקרי, אך הוא נמנע מלעשות זאת.

בניגוד לדברי המבקש כי מסר לבנק את מס' תיבת הדואר שלו במקום מגוריו, עיון בכתב הערבות מעלה כי מסר רק את כתובתו בכפר יאסיף, וזו הכתובת אליה נשלח מש/2 (מכתב הבנק מיום 24.3.04).

עם זאת צודק ב"כ המבקש בטענתו כי לא ברור מהו סכום החוב נשוא כתב התביעה.

לכתב התביעה צורף נספח ה - "פירוט יתרת הלוואה לערב יחיד / מוגן" נכון ליום 8.1.07, ומופיע בו סכום פיגור של 22,434.01. בהערות המופיעות בתחתית העמוד נרשם כי "הנתונים בדו"ח זה אינם כוללים חיובי ריבית פיגורים", וכן "לסך יתרת הלוואה, יש להוסיף לחוב הערב ריבית בשל איחור בפרעון בשיעור ריבית נוכחי + 4%".