החלטה בתיק בשא 845/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         המבקשת מס 1  הינה חברת בניה, אשר עסקה בעבודות בניה באתרים שונים (להלן- המבקשת) ואילו המבקש 2 הינו מנהל פעיל ובעל מניות במבקשת (להלן- המבקש).

2.         המבקשים הורשעו בעבירות של העסקת 11 עובדים זרים שלא כדין, בניגוד לסעיפים 2, 2(א) ו- 5 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991. ביום 31.10.07 גזר בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אילן סופר; ת.פ. 1040/05 ו- ת.פ. 1034/05) על המבקשת קנס בסכום של 440,000 ש"ח, שישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. על המבקש גזר קנס בסכום של 88,000 ש"ח, שישולם ב-40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. נוסף על כך, חייב בית הדין את המבקש לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע, לתקופה של שלוש שנים.

3.         המבקשים הגישו ערעור לבית דין זה על פסק הדין, ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס. בבקשתם הם טוענים כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, שכן לא הוכח ולו לכאורה כי הם היו מעבידיהם של העובדים הזרים. עוד טוענים המבקשים כי תשלום מיידי של הקנס יגרום להם נזק כלכלי בלתי הפיך, כיוון שלא יעלה בידי המבקשת לפרוע חובותיה לספקים, ולשלם משכורות לעובדים, וכפועל יוצא מכך יפגעו גם קבלנים שונים המצויים בקשרים עסקיים עימה. באשר למבקש נטען, כי הוא אב לחמישה ילדים קטנים ומפרנס יחיד במשפחתו, ותלויים נגדו עשרה תיקי הוצאה לפועל בשל חובות בסך 123,394 ש"ח. בנסיבות אלה, כך טוענים המבקשים, נוכח מצבם הכלכלי הקשה, אין ביכולתם למלא אחר פסק הדין ולשלם את הקנס אשר הוטל עליהם. 

4.         המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקשים להתקבל אינם גבוהים, שכן מדובר בפסק דין מפורט ומנומק, המעוגן היטב בחומר הראיות. המדינה מדגישה כי מדובר בהעסקה של מספר רב של עובדים, בשרשרת של אירועים אשר נמשכה חרף תיקי החקירה שנפתחו נגד המבקשים. עוד מוסיפה וטוענת המדינה כי נגזר על המבקשים קנס בשיעור של כ- 33% בלבד מהשיעור המקסימלי הקבוע בגין העבירות בהן הורשעו, וזאת, בהתחשב בנסיבותיהם המפורטות בהודעת הערעור. במצב דברים זה, כך טוענת המדינה, אין עילה להתערבות בגזר הדין של בית הדין האזורי. עוד נטען כי המבקשים לא הצביעו על תשתית ראייתית לביסוס טענתם הכללית, לפיה, ביצועו המיידי של הקנס יגרום להם נזק כלכלי.

5.         לאחר שבחנו את טענות המבקשים ואת תגובת המדינה הננו מחליטים לדחות את הבקשה לעיכוב תשלום הקנס שהושת על המבקשים. ככלל, אין מקום לעכב תשלום קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" (רע"פ 2802/03 אלי סדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), תק-על 2003(2), 2731; ע"פ 10209/03 אריה שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 26.11.03). המבקשים הורשעו בעבירות של העסקה של 11 עובדים שלא כדין בגין ארבעה אירועים שונים. תשלום הקנס שהושת על המבקשים נפרש על פני מספר רב של תשלומים. בגזר הדין צויין כי מדובר בהעסקת עובדים נמשכת ולא אקראית. עם זאת, בהתחשב במצבם הכלכלי של המבקשים ובשים לב לעובדה כי שילמו לעובדים את שכרם כדין, הורה בית הדין כי הקנס ישולם בתשלומים רבים. טענתם של המבקשים כי תשלום מיידי של הקנס יגרום להם נזק כלכלי אינה מהווה הצדקה לאי תשלום קנס המוטל על פי חוק. יצוין כי דיון בערעור גופו יתקיים ביום 1.4.08, כך שממילא הקנס לא ישולם כולו עד לשמיעת הערעור. מכל מקום מדובר בקנס המשולם לקופת המדינה, וככל שהמדינה תחוייב בהשבת הקנס, כולו או חלקו, לא יהא כל קושי להיפרע ממנה. כמו כן יש מקום לתת את הדעת לעובדה כי הבקשה הוגשה ביום 20.12.07, שלושה ימים לאחר שהיה על המבקשים לשלם את התשלום הראשון בגין הקנס. בנסיבות אלה לא מצאנו מקום לחרוג מן הכלל ולעכב את ביצוע גזר הדין.

6.        סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב טבת, תשס"ח (31 דצמבר, 2007) בהעדר הצדדים.