החלטה בתיק בשא 7852/03

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה - הנתבעת 1 בגין יתרת - חוב בלתי - נפרעת בחשבונה ובחשבון ניכיון שיקים, ונגד הנתבעים 2,3 בעלי מניות ומנהלים בנתבעת, בגין ערבותם לתשלום חובותיה של הנתבעת 1.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         בקשה לפתיחת חשבון מיום 10.4.95.

2.         תנאים כלליים בחשבון עו"ש  מיום 16.1.97 ("תנאי החשבון הראשונים").

3.         תנאים כלליים בחשבונות מיום 1.3.01 ("תנאי החשבון השניים").

4.         העתק צילומי מדף החשבון המראה את יתרת - החובה בחשבון הנתבעת נכון ליום

14.1.03.

5.         העתק צילומי מדף החשבון המראה את יתרת - החובה בחשבון ניכיון שיקים של הנתבעת.

6.         כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" שאינה מוגבלת בסכום, חתום ע"י הנתבעים 2,3.

7.         אישור הבנק על שיעורי הריבית.

על פי תדפיס רשם החברות מיום 13.12.02 (מוצג מש/3), היה הנתבע 2, חליל חורי, בעל 90% ממניות החברה יחד עם רעייתו סומייה חורי, שהינה בעלת 10% מן המניות. חליל גם שימש כמנהל החברה. הנתבע 3, וליד, בנו של חליל, היה גם הוא מנהל החברה יחד עם חליל.

ביום 10.4.95 פתחה החברה - הנתבעת 1 בסניף פסוטה של הבנק חשבון עו"ש דביטורי כללי, (נספח א' לתביעה), וביום 16.1.97 חתמה בסניף פסוטה על מסמך תנאים כלליים בחשבון עו"ש. (נספח ב' לתביעה).

סניף פסוטה של הבנק נסגר, והחשבון הופעל בסניף תרשיחא של הבנק, ע"י החברה, תחת אותו מספר 215228 עד סמוך להגשת התביעה. לכתב - התביעה צורף כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" שאינה מוגבלת בסכום, אשר נחתם ע"י הנתבעים 2,3 ביום 10.1.96 בסניף פסוטה.

המצהירים טוענים כי סכום התביעה אינו נכון; כי הבנק חייב את חשבון החברה בריבית גבוהה מזו שסוכם בין הצדדים, כי הבנק שינה את שיטת חישוב הריבית על החריגה מממסגרת האשראי, ללא מתן הודעה; כי המשיב התנה העמדת מסגרת אשראי בפתיחת תוכניות חסכון, קרנות השתלמות וקופות גמל, ולבסוף כי ערבותם של הנתבעים 2,3 לחובות החברה פקעה, מכיוון שאיפסו את יתרת - החוב בחשבון לפני סגירת סניף פסוטה, ועם חידוש הפעילות בחשבון  בסניף תרשיחא, הם לא היו אמורים להמשיך להיות ערבים. לענין זה טוענים המבקשים כי במהלך שיחותיהם עם מנהל סניף תרשיחא על חידוש הפעילות בחשבון, לא דובר על כך שבמסגרת הבטחונות שניתנו ע"י החברה, ייכללו גם ערבויות אישיות.

ב"כ המשיב טוען בסיכומיו כי העביר למבקשים מסמכים שונים שנתבקשו על ידם, אך הם לא הגישו בקשת רשות להגן מתוקנת.

טענות המבקשים בדבר גובה החוב ושיעורי הריבית, וכן הטענות לעניין התנאת שירות בשירות, הועלו בכלליות - ולא פורטו כנדרש. וליד ציין בתצהירו כי עם קבלת מסמכי הבנק, הם יועברו למומחה חשבונאי לשם הגשת חוות דעת מטעמו אשר תתמוך בטענת המבקשים כי סכום החוב אינו נכון, וכי נגבו מהם שיעורי ריבית מוגזמים ובניגוד למוסכם, אך בסופו של דבר לא הוגשה חוות דעת המומחה.

טענות המבקשים בעניינים המנויים לעיל לא כומתו כנדרש, ולא הועמדה גירסה חשבונאית נוגדת לתחשיב המשיב הנתמכים במסמכים. המבקשים לא נתנו ביטוי חשבונאי - כספי לסכומים שנגבו מהם ביתר ושלא כדין, לטענתם, ובהעדר פירוט ו/או מתן שווי חשבונאי כספי, נותרו טענותיהם סתמיות, ובלתי - מפורטות.

הנתבע 3 טען בתצהירו כי הבנק שינה את שיטת חישוב הריבית על החריגה ממסגרת האשראי המאושרת החל מחודש 10/01 והעלה את שיעור החיוב בריבית חריגה מבלי להחתים את המבקשים על מסמכים מתאימים. בחקירתו הנגדית הוצגו בפני הנתבע 3 שתי בקשות להקצאת אשראי. האחת ע"ס 150,000 ש"ח, והשניה ע"ס 250,000 ש"ח. הנתבע מס' 3 אישר את חתימתו על שתי בקשות האשראי, וציין כי יש עוד כמה בקשות כאלה. (שתי הבקשות סומנו יחדיו כמוצג מש/5).

טענת המבקש כי לא הוחתם על המסמכים הרלבנטיים לעניין שיעורי הריבית החריגה, קרסה אפוא עם הצגתם של מסמכים אלה - מש/5, כאמור.