החלטה בתיק בשא 171691/03

1.              צמרת מימונים בע"מ, חברת מימון, שעוסקת בניכיון שוברים של כרטיסי אשראי (להלן: "המשיבה"), הגישה תביעה כספית בסד"מ כנגד מירב גזית (להלן: "המבקשת").

לטענת המשיבה, המבקשת הציגה את עצמה בפניה כמי שעיסוקה מכירת רהיטים בחנות "סגנון חיים ברהיטים" בראשל"צ (להלן: "העסק" או "הספק"), ונקשר בין השתיים הסכם לניכיון שוברים של לקוחות המבקשת תמורת עמלת ניכיון (להלן: "ההסכם").  בהתאם להסכם שנקשר, העבירה המשיבה למבקשת ("הספק") את הסכומים, שהיו נקובים בשוברים של הלקוחות בניכוי עמלת ניכיון, כאשר סוכם בין הצדדים, בין היתר, כי אם חברת האשראי תסרב מסיבה כלשהי לשלם את סכום השוברים, תהא המשיבה רשאית לחזור אל המבקשת ולחייבה בסכום השוברים.

המשיבה טוענת, כי לקוחות המבקשת ביטלו עסקאות שעשו עימה, ובעקבות הביטולים סרבו חברות האשראי לשלם למשיבה את סכומי השוברים בגין אותן עסקאות שבוטלו. עקב סירוב זה, ומכוח ההסכם, שנקשר בין המשיבה למבקשת, דרשה המשיבה מהמבקשת לפצותה בסכום השוברים שבוטלו. משבקשתה לא נענתה, הגישה התביעה בתיק זה.

המבקשת הגישה בקשת רשות להגן, בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.

2.              בתצהיר, שתמך בבקשת הרשות להגן שהגישה, העלתה המבקשת את הטענות הבאות:

א.             החוב אינו החוב שלה. החייב הוא מר אביעד. לטענת המבקשת, המשיבה ידעה, כי מר אביעד הינו הרוח החיה מאחורי חברת "סגנון חיים בריהוט", שיתפה עימו פעולה באופן עסקי  בעבר ומשתפת עימו פעולה באופן עסקי גם היום.

ב.             מר אביעד עימו התגוררה המבקשת ובו נתנה אמון בלתי מסויג, סובב אותה בכחש. בחלקת לשון יצר בפניה מצג, שהיא שותפה שלו, הן בחיים והן בעסקים, שכנע אותה לפתוח תיק עוסק מורשה לעסק ולחתום על ההסכם עם המשיבה, והבטיח לה להעביר העסק על שמה. משהחל העסק לצבור חובות ואביעד הבחין בחשדותיה, ניתק עימה היחסים והותיר אותה לבד מול נושי העסק.

המבקשת הצהירה, כי הגישה תביעה נגד מר אביעד לבימ"ש השלום בראשל"צ לקבלת פסק דין הצהרתי שיצהיר על כך, שכל החובות, שכביכול הינם שלה, הינם  לאמיתו של דבר של מר אביעד.

המבקשת מבקשת בתיק זה "לשמור על זכותה ליתן הודעת צד ג' למר רן אביעד. הוא
הנושא בכל חובותיו הפיקטיביים" .

3.              בית המשפט בדעה, שאין בטענות המבקשת, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירה, כדי להוות טענות הגנה, שיצדיקו מתן רשות להתגונן.

א.             משאישרה המבקשת בחקירתה, שהיא חתומה על ההסכם נספח א' לכתב התביעה בשם  הספק, הרי הטענה, כי החוב אינו החוב של המבקשת - ביחסים שבינה לבין המשיבה - הוכחה כהגנת הבדים.

ההסכם נספח א' לכתב התביעה הינו הסכם, שנחתם בין המשיבה לבין העסק "סגנון חיים ברהיטים" (שזה שם עסק ולא אישיות משפטית נפרדת). כיוון שהמבקשת חתמה על ההסכם וכיוון שהעסק אינו אישיות משפטית, הרי ההתחייבות היא התחייבות אישית שלה.

ב.             הטענה, כי המשיבה ידעה במעמד החתימה על ההסכם נספח א' לכתב התביעה, כי מר אביעד הוא הרוח החיה מאחורי חברת "סגנון חיים בריהוט" וכי היה שיתוף פעולה עסקי מתמשך בין המשיבה ובין מר אביעד, אינה טענת הגנה כנגד התביעה, שהוגשה נגד המבקשת בתיק זה.  כאמור, ההסכם נספח א' נחזה להיות חתום על ידי המבקשת  כמפעילת העסק "סגנון חיים ברהיטים", ולא בשם חברה בשם, "סגנון חיים בריהוט", שמר אביעד היה הרוח החיה בה לגרסת המבקשת .

זאת ועוד, המבקשת אינה טוענת לתרמית או לקנוניה בין המשיבה ובין מר אביעד. אין בעובדה, שהיה קיים שיתוף פעולה עסקי מתמשך בין המשיבה לבין מר אביעד, כדי להעיד על התנהגות לא ראויה או התרשלות מצד המשיבה.

ג.               אשר לטענות המבקשת כלפי מר אביעד עצמו:

ניתן להבין מטענות המבקשת, כי בקשתה היא, שתינתן לה רשות להתגונן כדי להגיש הודעת צד ג' נגד מר אביעד.

הלכה פסוקה היא כי:

           "רצונו של הנתבע לשלוח הודעת צד שלישי אינו כשלעצמו טעם מספיק למתן הרשות להתגונן, אם אין לנתבע הגנה טובה נגד התובע... ועל הנתבע לבקש תרופתו נגד הצד השלישי על ידי הגשת תובענה נפרדת".