החלטה בתיק בשא 17067/07

בקשה לדחית התביעה בתיק העיקרי - ת.א. 780/07 על הסף ולחילופין - להעברת הדיון אל בית משפט השלום בעכו.

המבקשים טוענים, כי בימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה וכי התביעה הינה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

המבקשים ערים לכך שאחד הסעדים המבוקשים בתביעה הוא אכיפת הסכם למכר מקרקעין אולם, לטענתם, זכויות הבעלות בנכס אינן שנויות במחלוקת, החזקה בנכס נמסרה לידי המשיבים ואף הומצא להם אישור העיריה להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. לפיכך, ומאחר שנותרו לדיון רק שאלות המצויות במסכותו של בימ"ש השלום אין לבימ"ש זה, לשיטתם, סמכות עניינית לדון בתביעה.

המשיבים  מתנגדים לבקשה וטוענים, כי  הסמכות העניינית נקבעת לפי המצב אשר שרר בעת הגשת התביעה, שאז טרם נמסרה החזקה בנכס. עוד טוענים המשיבים, כי בתביעה מבוקשים סעדים נוספים, הנוגעים למקרקעין, כגון המצאת אישורים להעברה בלשכת רישום המקרקעין וכן קבלת היתר בניה לחלקים מהנכס, אשר התברר כי אין לגביהם היתר בניה.

עוד מצביעים המשיבים על כך שהמבקשים עצמם לא העלו טענת חוסר סמכות עניינית בנוגע לסעד הזמני אשר התבקש במסגרת התביעה וכי הם אף חתמו על הסכמה בענין הסעד הזמני, ללא שהתנגדו לסמכותו העניינית של בימ"ש זה ולכן אחרו את המועד.

אדון באחרון לפני ראשון.

טענה בדבר סמכות עניינית ניתן להעלות גם באיחור, ולמעשה - בכל שלב של ההליך. אמנם, המגמה המסתמנת, לאחרונה, בפסיקת בתי המשפט, היא, שלא להיעתר לטענת חוסר סמכות עניינית, אשר מועלית בשלב מאוחר של המשפט, אולם אין הדברים אמורים בהעלאת הטענה בשלבים הראשונים של המשפט, אלא לגבי העלאתה, לאחר שהמשפט הסתיים, או בשלבים מתקדמים שלו וזאת, מאחר שהבסיס למגמה זו נעוץ בטעמים של שיהוי, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט - רע"א 11183/02 - אבנר כלפה נ' רזיה זהבי ואח' . פ"ד נח(3), 49, עמ' 50-51; ע"א 1662/99 - חזקיהו חיים נ' אליהו חיים ו-6 אח' . פ"ד נו(6), 295, עמ' 311-312.

מאחר שחובת תום הלב חלה גם על צדדים להליך משפטי ועל האופן בו עושים צדדים אלה שימוש בזכויות המוקנות להם בניהול ההליך - בר"ע 305/80 - רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח' . פ"ד לה(3), 449 ,עמ' 463-464; בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבורית באר-שבע בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828), חלה היא גם על העלאת טענה בדבר סמכות עניינית.  

בענייננו לא ניתן לומר כי מדובר בשיהוי, בחוסר תום לב או בשימוש לרעה בהליכי בית משפט, שהינם, כאמור, הנימוקים המונחים בבסיס המגמה הנ"ל, שכן טענת חוסר הסמכות הועלתה עוד טרם החלו הדיונים בתביעה העיקרית.

כך, גם אין בהסכמה אשר הושגה בין הצדדים לענין צו במניעה הזמני, עוד טרם התקיים דיון בבקשה, כדי למנוע מהמבקשים להעלות את הטענה כעת.

לגופו של ענין - עיון בכתב התביעה מעלה, כי  היא נתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

אמנם, ברי מכתב התביעה, כי אין מחלוקת בדבר תקפותו של הסכם המכר, או בדבר הבעלות במקרקעין, אולם בין הסעדים המתבקשים מצוי גם סעד של אכיפת ההסכם, אשר אינו בסמכותו של בית משפט השלום, אלא כלול בתיבה: " תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", אשר בסעיף 51(א)(3) סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המוציאה סעד זה מגדר סמכותו של בימ"ש השלום.

בעובדה שלאחר הגשת כתב התביעה נמסרה החזקה בדירה למשיבים ואף נמסר להם אישור עיריה להעברה בטאבו, אין ולא כלום, הן מחמת כך שעדיין אין מדובר במילוי סעד האכיפה במלואו, שכן הבעלות בנכס טרם נרשמה הנכס על שם המשיבים והן לאור כך שהסמכות נקבעת על פי הסעדים המתבקשים בכתב התביעה, בעת הגשתו, כדברי כב' השופטת (כתוארה אז) דורית ביניש בע"א 4796/95 אלחוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2), 669 ,בעמ' 674:

" ... משקנה בית המשפט את סמכותו בעת הגשת התביעה על פי כתב התביעה, מתקיימת סמכות זו עד להכרעה בסכסוך כולו".

לאור האמור לעיל, נדחית הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים .

ניתנה היום י' בשבט, תשס"ח (17 בינואר 2008) בהעדר  הצדדים.