החלטה בתיק בשא 16616/06

1.         המבקשת/התובעת הגישה בקשה למתן פסיקתה, במסגרתה ביקשה לכלול את הסכום בו זכתה, שכ"ט עו"ד ואת הוצאותיה.

ההוצאות כוללות את אגרת ביהמ"ש וכן שכ"ט למר מוטי אריאל (להלן: אריאל) בסך 90,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

            המשיבה/הנתבעת חולקת רק על הסכום המבוקש כשכ"ט אריאל.

2.         המבקשת צירפה לבקשתה את תצהיר מנהלה ובעל מניותיה, אשר הצהיר כי הסך 90,000 ש"ח שולם לאריאל. צורפה חשבונית מיום 2.8.95 המאשרת זאת.

הוא הבהיר כי אריאל הינו כלכלן מנהל עסקים במקצועו. בעל ידע וניסיון רב ביצוג חברות בניה מול משרד הבינוי והשיכון (להלן: משב"ש). בשנת 1995 התגלעו מחלוקות בין המבקשת לבין משב"ש, כשהאחרון סירב לשלם תשלומים שלטענתה הגיעו לה. בחודש אוגוסט 1995 נכרת הסכם בין המבקשת לאריאל, לפיו הוא יסייע לה בניהול המו"מ מול משב"ש וישתתף כמומחה בהכנת כתב התביעה ובכל ההליכים המשפטיים (הסכם צורף). השכר שולם מראש, בהתאם לאותו הסכם. ב-1/06 הוגשה תביעה בביהמ"ש בנצרת, אשר נמחקה בהסכמת הצדדים. אריאל סייע בהכנת התובענה דנן ואף שימש עד מרכזי מטעם התובעת.

3.         המשיבה כאמור התנגדה לבקשה באשר לשכרו של אריאל.

ב"כ המשיבה טוען כי שכרו של אריאל לא נכלל במסגרת תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

אריאל פעל כבעל דין כיוון שהעיד על המגעים והמו"מ שנוהל בשם המבקשת מול המשיבה. הוצאותיו כבר גלומות בשכה"ט העומד על 10% מהסכום שנפסק, בצירוף מע"מ.

כמו כן עדותו כולה או רובה לא הייתה רלבנטית וניתן היה להכריע בה ללא עדותו. עוד טען כי המשיבה לא צירפה שום החלטת בימ"ש, לפיה חוייבה משב"ש לשלם לאריאל הוצאות כלשהן, כגיבוי לטענתה שאריאל שימש עד מפתח בהליכים של חברות בניה אחרות נגד משב"ש.

4.         המבקשת הפנתה בתגובתה לתשובת המשיבה, לתצהירו של אריאל בביהמ"ש והבהירה את היותו עד מהותי להוכחת התובענה; כמו כן הפנתה המבקשת לפס"ד של בתי משפט אחרים, בהם נפסקו הוצאות ניכרות בגין עדותו ופועלו.

דיון ומסקנות

5.         תקנה 513  קובעת:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט בלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

            כפי שעולה מהתקנות, בס"ק 1 סוגי ההוצאות המפורטים, מוגבלים להוצאות מסוימות, הכוללות גם "שכר בטלה של עדים" לרבות "מומחים" וכל "הוצאה הרשומה כדין בתיק התובענה". לפיכך אף למזכיר הראשי סמכות לצרף את הסכומים בגין הוצאות אלו. אולם, לפי ס"ק 2, כמו גם הרישא ("זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת") רשאי הרשם לשום את "שאר הוצאות המשפט" ובלבד ש "היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

            לפיכך טענות ב"כ המשיבה כי אין לביהמ"ש סמכות לשום את הוצאות אריאל או הטענה כי אלו נכללו בשכ"ט עו"ד שנפסק על ידי ביהמ"ש, אינן נכונות.

6.         כפי שעולה מהסכם שכה"ט, שכרו של אריאל כלל ניהול מו"מ עם משב"ש והכנת דרישות כספיות בנוסף להכנת חוו"ד מומחה ועדות בביהמ"ש.

            הכנת מסמכים לצורך דרישות כספיות מהצד האחר להסכם וכן ניהול מו"מ, אינן הוצאות לצורך ניהול המשפט. גם הכנת חומר לתביעה שנמחקה ללא הוצאות, אינה חלק מהוצאות ניהול המשפט דנן. הכנת התביעה הנדונה, חוו"ד ועדות בביהמ"ש הינן הוצאות שנדרשו לצורך ניהול המשפט. בהתחשב בהיקף החומר, בהיקף עדותו של העד ובמומחיותו, הנני קובעת כי הוצאות אריאל יעמדו ע"ס 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

            הפסיקתה תתוקן בהתאם ותישלח לצדדים.