החלטה בתיק בשא 16465/07

רקע

בין רחוב גרנדוס לרחוב כנפי נשרים ברמת גן קיים שביל מרוצף המשמש למעבר הולכי רגל מזה שנים (להלן: "שביל המחלוקת"  או "השביל"). 

בסמוך לנובמבר 2004 רכשו המשיבים דירה בבניין הסמוך לשביל, ובהתאם להיתר מיום 6.6.06שקיבלו מהועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן (להלן:"הועדה המקומית"), הרחיבו המשיבים את דירתם באופן שכעת גובלת דירתם בשביל.

ביום 22.6.06 הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה להתיר להם להקים שער וגדר סמוך לדירתם באופן שהמעבר בשביל ייחסם. לבקשה זו הוגשה התנגדות על ידי אחד מבעלי הזכויות בבניין.

ביום 6.8.08 החליטה הועדה המקומית לקבל את ההתנגדות ובין היתר קבעה:"לסרב לבקשה, לציבור אשר משתמש במעבר עשרות שנים קיימת זיקת הנאה".

המשיבים לא השלימו עם החלטת הועדה המקומית והגישו ערר לועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר המחוזית").

ביום 16.5.07 ניתנה החלטת ועדת הערר המחוזית לפיה התקבל הערר והוחלט ליתן למשיבים היתר לחסום את השביל בשער ובתנאי שיימסר מפתח לשער למשפחת אקלר המחזיקה אף היא בזכויות בבניין ומשתמשת בשביל למעבר.

נוכח החלטת ועדת הערר פנו המשיבים אל הועדה המקומית לתכנון ולבניה ודרשו ליתן להם היתר לסגירת השביל.

ביום 16.7.07 הודיעה  עיריית רמת גן למשיבים כי בכוונתה להגיש תביעה להצהרה על קיומה של זיקת הנאה למעבר הציבור בשביל זה, ולפיכך בשלב זה הועדה המקומית תעכב את הוצאת ההיתר אשר סותר את זיקת ההנאה.

המשיבים לא השלימו עם תשובת העיריה, חפרו שוחות בשביל וחסמו את המעבר באמצעות גדר בלוקים.

בת.א 2272/07 תובעת עיריית רמת גן להצהיר על קיומה של זיקת הנאה בשביל מכח שימוש של הציבור למעלה מ - 30 שנים רצופות. כן עתרה העירייה ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לסגור את השביל ו/או למנוע את המעבר בו ולאסור מתן היתר בניה לגדר אשר תמנע את המעבר בשביל.

בבקשה שלפני עותרת עיריית רמת גן ליתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לחסום את השביל.

דיון

א.      אין ספק שבמהלך השנים נעשה על ידי תושבי הסביבה שימוש בשביל שבמחלוקת למעבר בין הרחובות גרנדוס וכנפי נשרים, כשם שאין מחלוקת שבמעבר זה שהשביל מצוי בבעלות בעלי הדירות ברחוב כנפי נשרים 12 רמת גן ובהם המשיבים.

עם זאת, המשיבים צירפו לתשובתם תצהירים מהם עולה כי במרוצת השנים כפרו בזכות הציבור להשתמש בקניינם למעבר, והיו בעניין זה מחלוקות.

בתצהירי התושבים שצורפו על ידי התושבים לתמיכה בבקשה לא היתה התייחסות לכך, ולתשובת העירייה לא צורפו תצהירים להכחשת התצהירים שצורפו לתשובת המשיבים בנושא זה.

תמיכה בגירסת המשיבים בנדון ניתן למצוא בתשובת העירייה לפנייתה של הגב' יהודית פיש לעירייה ב-21.7.92 (נספח ט לתשובה) בה מבהירה  העירייה לגב' פיש כי לפי הת.ב.ע לא קיים שביל ציבורי בין הבתים 10 ו-12 או 12 ו-14 ברחוב כנפי נשרים, ואין במכתב התייחסות לזיקת הנאה המכפיפה את זכויות הבעלות בשביל המחלוקת לזיקת הנאה של הציבור.

במצב דברים זה אני סבור שעצם קיומה של זית ההנאה הנטענת על ידי העירייה מוטלת בספק, גם אף שאין לומר שהסיכוי שבסופו של דבר יקבע קיומה של זכות כזו אפסי.

ב.      ככל שיקבע קיומה של זיקת הנאה, ספק בעיני אם בעל הזכות הוא כלל הציבור, או אפילו כלל ציבור תושבי רמת גן. לכל היותר כפופה זכות הבעלות בשביל המחלוקת לזכות מעבר של תושבי הבתים הסמוכים שהשביל משמש להם מעל 30 שנה קפנדריה בדרכם לתחנת האוטובוס, קופת חולים, בית כנסת וכיוצא בזה

ספק בעיני אם עניינה של העירייה לעשות עצמה צד למחלוקת לא לה ולתבוע בשם הציבור את הזכות הנטענת נושא התביעה, במיוחד כאשר כאמור בשנת 1992 לא ראתה להזכיר זכות זו בנספח ט לתשובת המשיבים.

המחוקק העמיד לרשות העירייה ומוסדות התכנון הפועלים במסגרתה דרכים להבטיח את צרכי הציבור, ומקום שמוסדות התכנון סבורים שהדבר דרוש, כוחם עמם ליזום הפקעה, להתנות הוצאת היתרי בניה בתנאים, או לייחד שטחים לצרכי ציבור במסגרת תכנית אחוד וחלוקה, וכך לספק את צורכי הציבור בתחום הדרכים והמעברים הנחוצים.