החלטה בתיק בשא 162307/04

בפני התנגדות לביצוע שני שיקים, כ"א בסכום של 1,650 ש"ח, שמועד פרעונם 25/9/02 ו- 25/10/02 - ההתנגדות הוגשה באיחור קל של יומיים, היינו ביום 30/3/04 במקום ביום 28/3/04.

המבקש טוען כי לווה מהמשיבה בשנת 2002 סכום של 10,000 ש"ח. במעמד מתן ההלוואה הפקיד בידי המשיבה שיקים בסכום כולל של 16,500 ש"ח ב-10 תשלומים שווים לשם פרעון ההלוואה, וכן שיק על סך של 19,800 ש"ח כבטוחה לפרעון ההלוואה, לרבות הוצאות הגביה, במידה ולא ישלם את ההלוואה במועד.

יש לציין כי המשיבה הגישה לביצוע הן את השיקים נשוא תיק זה (שניתנו לשם פרעון ההלוואה) וכן את שטר הבטחון.

המבקש טוען כי פרע את ההלוואה במלואה, וכי שני השיקים נשוא תיק זה נפדו במזומן. לטענתו, נציגת המשיבה הבטיחה לו במועד התשלום כי השיקים יגרסו. לתדהמתו, במהלך פברואר 2004 הומצאה אזהרה לאשתו, ולאחר מכן הומצאה לו אזהרה. המבקש טוען כי ההתנגדות הוגשה באיחור היות והינו עולה חדש, ולא ידע תחילה מה לעשות ואז פנה לעו"ד.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן, וזאת מהנימוקים הבאים:

1. אין חולק כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית ולפיכך חל עליה, לכאורה, חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 - (להלן: "החוק").

לפי סע' 8 לחוק האמור מוטל על מלווה המגיש בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע שטר לצרף לכתב התביעה העתק מחוזה ההלוואה, וכן לפרט את שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה בהתאם למועדי פרעון ההלוואה, שיעור העלות הממשית של האשראי, ופרטים נוספים, כמפורט בסע' 3 (ב) לחוק.

בנוסף, מוטל על הלווה לפרט את התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום, יתרת החוב במועד הגשת התובענה, התשלומים שבפיגור וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה.

2. מכאן עולה כי כאשר מדובר  בהלוואה חוץ בנקאית מוטל על המלווה הנטל לפרט במסגרת הבקשה לביצוע שטר הן את סכום ההלוואה ואת שיעור העלות הממשית של האשראי והן את הסכומים שנפרעו בפועל בגין ההלוואה, וזאת כחריג לכלל הנוהג בדיני שטרות לפיו די בעצם האחיזה בשטר, וכי אוחז השטר אינו נדרש לפרט פרטי העסקה שבגינה קיבל את השטר.
3. הנימוק לחקיקת החוק כרוך בפער המידע שבין שני הצדדים. שכן במקרים רבים מנהל המלווה את רישומי ההלוואה בספריו, ועורך את החישובים בגין הריבית והפיגורים בתשלומי ההלוואה, כאשר הלווה אינו מעודכן בפרטי החישובים ופעמים רבות גם אינו בעל ידע לעשות כן.

יש להבהיר כי הנטל להוכיח כי השטר נפרע מוטל על החייב בעצמו, ואינו משתנה בעקבות חקיקת החוק,  ואולם על המלווה (הזוכה) מוטל לפי סע' 8 לחוק להראות מהו החוב.

4. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה לפי סע' 8 לחוק - ודי בזה, לטעמי, על מנת ליתן למבקש רשות להתגונן. הדבר נכון שבעתיים, במקרה דנן, בו טוען המבקש כי שילם בגין כל שיק שחזר סכום במזומן של 2,160 ש"ח היות ונדרש לשלם עמלה נוספת, אך חרף זאת סרבה הפקידה ליתן לו קבלה על מלוא הסכום ששולם, אלא הסכימה ליתן לו קבלה רק בגין סכום השיק המקורי. טענה זו נראית מתקבלת על הדעת.
5. יש לציין כי בבקשת רשות להתגונן ניתן לטעון גם טענות בעל פה, וברור כי לא ניתן לקבל מצב בו מחד, המשיבה לא תפרט מהו סכום החוב שנותר לתשלום ומאידך, תסרב ליתן קבלות בדבר סכומים ששולמו במזומן, כפי שנטען על ידי המבקש.
6. טענה נוספת אשר מצדיקה, לטעמי, מתן רשות להתגונן הינה טענת המבקש כי חתימת אשתו על גב השיקים זוייפה.

לעניין זה המציא המבקש הן תצהיר של אשתו והן דוגמת חתימה עליה חתמה

אשתו בעת פתיחת חשבון הבנק.

המבקש לא נחקר בעניין זה במועד הדיון.

במידה וחתימת ההסבה אכן זוייפה, הרי, לכאורה, אין המשיבה אוחזת  בשיקים כדין וזאת מכוח סע' 23 לפקודת השטרות (נוסח חדש).

לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בעובדה שמדובר באיחור קל ביותר, אני מאריכה את המועד להגשת התנגדות.