החלטה בתיק בש"א 8142/07

1.         המבקשים חויבו בפסק דין שניתן ביום 28.6.07 (מפי כב' השופטת מ'
שידלובסקי-אור) בתשלום פיצויים לרוכשי דירות (19 משפחות) בבנין שנבנה
על-ידי חברת לי מעון בע"מ (להלן: החברה) בגין אי רישום זכויותיהם בדירות במשך כ-12 שנים, בסכום של 50,000 ש"ח לכל משפחה, ובסה"כ סך של 950,000 ש"ח. חיובם של המבקשים בפיצוי הוא יחד ולחוד עם החברה. המבקשים היו מנהלים בחברה, והמבקש 2 אף היה בעל מניות בה. חיובם של המבקשים בתשלום פיצויים הושתת על הקביעה, כי הללו ידעו על הטלת עיקול על המקרקעין שעליהם נבנה הבנין, אך לא גילו זאת למשיבים, רוכשי הדירות, על אף שידעו על חשיבות מידע זה לקונים, אשר יבקשו לרשום את זכויותיהם בדירות שרכשו. בית המשפט קבע, כי המבקשים ניהלו את המשא ומתן לכריתת הסכמי המכר בשם החברה והיו מעורבים באופן ישיר וממשי במעשים ובמחדלים שביצעה החברה, המהווים ניהול משא ומתן שלא בתום לב, הטעיה ועוולה של רשלנות בנזיקין, עד כדי הטלת אחריות אישית על המבקשים. וכך נאמר בפסק הדין בהקשר זה: " בענייננו מיכאל ושמעון [המבקשים] ידעו אודות הטלת העיקול ועל משמעות אי הסרתו, דהיינו אי היכולת להעביר את הזכויות על שם התובעים [המשיבים]. בכל זאת גרמו לתובעים להאמין כי זכויות החברה משועבדות לבנק בלבד. היתה בו גם הטעיה, אם לא תרמית ממש. מכל מקום, ברי שחלה עליהם חובה בנסיבות הענין, והם הבינו זאת, לגלות את דבר עיקול המקרקעין לתובעים במסגרת יחסי 'שכנות' שבינם לבין התובעים".

2.         המבקשים טוענים בבקשה לעיכוב ביצוע, כי קיים סיכוי טוב שיזכו בערעור שהגישו על פסק הדין. עוד נטען, כי אם יזכו בערעור, ייתקלו בקושי ממשי בהשבת הסכומים שישלמו על-פי פסק הדין, שכן המשיבים כוללים 19 משפחות, " אשר עצם היותם רבים יקשה להביא להשבת המצב לקדמותו והשבת הכספים. יתרה מכך, חלק מהמשיבים אינם מתגוררים כיום בפרויקט, וחלקם (כגון משפחת נחמיה) הינם תושבי חו"ל" (סעיף 10 לבקשה). אשר למבקש 1, המדובר בעובד שכיר, נשוי ואב לילדים, אשר אין ביכולתו לעמוד בתשלום הסכום שנקבע בפסק הדין. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי חרף העובדה שבפסק הדין נקבע חיובם בתשלום פיצויים למשיבים ביחד ולחוד עם החברה, מפנים המשיבים את מאמצי הגביה דווקא נגדם. זאת, ממניעים "נקמניים", על אף שעיקולים שהטילו המשיבים על נכסיה של החברה אושרו בפסק הדין.

3.         המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע. בכל הנוגע לקושי הנטען בהשבת המצב לקדמותו, אם החיוב שבפסק הדין יבוטל בערעור, טוענים המשיבים כי לא יהיה כל קושי לגבות את הסכום שישולם, שכן מדובר בסכום נמוך יחסית לכל משפחה (סך של 50,000 ש"ח), אשר מחזיקה כיום בדירה ששווייה מאות אלפי דולרים.

            עד כאן טענות הצדדים.

4.         הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כלל זה יפה במיוחד למקרים בהם מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין הקובע חיוב כספי (למשל, רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 11.4.05). השיקולים אותם בוחן בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במסגרת מאזן הנוחות בוחן בית המשפט את הנזק למבקש מביצוע מיידי של פסק הדין לעומת הנזק למשיב מעיכובו. " אכן, שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה האם יוכל המערער להיפרע מן המשיב אם יזכה בערעורו. אך זו אינה השאלה היחידה; במסגרת מאזן הנוחות נבחן גם הנזק למשיב מאי-ביצוע מידי של פסק הדין, וכן הנזק למערער מביצוע מידי, גם ללא קשר לשאלת יכולתו להיפרע מן הצד השני אם יזכה בערעור" (ע"א 9784/05 עירית ת"א יפו נ' ידידיה גורן, עו"ד, מיום 1.12.05, מפי כב' השופטת ארבל).

5.         בענייננו, נראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין אינם גבוהים. חיובם של המבקשים בתשלום פיצויים לרוכשי הדירות מבוסס על מעורבותם הישירה והממשית בניהול המשא ומתן עם המשיבים שלא בתום לב, בהטעיה ותוך ביצוע עוולה של רשלנות, בדרגה הגובלת בתרמית ממש. במצב דברים זה קיים ספק רב, אם ערכאת הערעור תתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות שבפסק הדין.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות, אני סבורה כי גם אלה אינם מצדיקים עיכוב ביצוע של פסק הדין. עם זאת, כדי לקדם את הטענה בדבר ההכבדה שבניהול הליכים להשבת הסכום שנפסק מול 19 משפחות, במקרה של קבלת הערעור, אני מורה כי הסכומים שייגבו על-פי פסק הדין לא יימסרו למשיבים אלא יוחזקו בידיו הנאמנות של בא כוחם, עד למתן פסק דין בערעור. בהקשר זה יש להזכיר, כי המדובר בפיצוי בגין איחור ברישום הזכויות על שם המשיבים. סכום הפיצוי לכל משפחה איננו גדול, והעברתו לידי המשיבים בתום הליך הערעור, אם הערעור יידחה, תגרום למשיבים נזק הנופל מן הנזק שייגרם למבקשים אם יהא עליהם לנהל הליך השבה מול 19 משפחות. עוד אזכיר, כי המשיבים זכו על-פי פסק הדין ופסק דין חלקי מיום 28.12.05 בסכומים נוספים (בגין האיחור במסירת הדירות וליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף). ביצועם של חיובים אלה לא עוכב.

6.         על יסוד כל האמור, אני מחליטה לדחות את הבקשה, בסייג שנקבע לעיל, כי הסכומים שייגבו מן המבקשים על-פי פסק הדין יוחזקו בידיו הנאמנות של בא כוחם עד למתן פסק הדין בערעור.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז בשבט תשס"ח (3 בפברואר 2008), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.