החלטה בתיק בר"ע 47602-01-12

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בתיק תע"א 8938-08; השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ; החלטה מיום 15.1.2012), בה הורה בית האזורי לבטל את מינויו של המומחה החשבונאי שמונה מטעם בית הדין, רו"ח נחום אלמן (להלן גם המומחה), להוציא מהתיק את חוות דעתו, ולקיים דיון הוכחות בתיק.

2.         עיקר הרקע לבקשת רשות הערעור : המשיב הגיש ביום 31.7.08 תביעה נגד המבקשת ברכיבים שונים הקשורים בתקופת עבודתו בה. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק, הסכימו הצדדים בדיון מיום 19.12.10 כי השאלה שבמחלוקת תועבר לרואה חשבון שימונה על ידי בית הדין, ושכרו ישולם במשותף על ידי הצדדים. עוד הוסכם כי הצדדים יוכלו להפנות שאלות הבהרה למומחה, וכי קביעתו תהא סופית ומוחלטת למעט בעניין פיצויי הפיטורים. ההחלטה על מינוי המומחה ניתנה ביום 2.3.11, ובה התבקש המומחה בין היתר להודיע לבית הדין מהי עלות שכר טרחתו.

לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה, הפנה אליו ב"כ המבקשת שאלות הבהרה באופן עצמאי, וקיבל עליהן תשובות למעט על שאלה אחת. מאוחר יותר, ביקשו שני הצדדים להפנות למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, ובית הדין דחה את בקשת ב"כ המבקשת להורות למומחה להשיב על אחת השאלות שהתבקש. המומחה הודיע, כי שכר טרחתו עבור מתן תשובות לשאלות ההבהרה עומד על סך של 28,710 ש"ח. ב"כ המשיב, בתגובה, ביקש מבית הדין לדחות דרישתו זו של המומחה ולחילופין למנות מומחה אחר תחתיו. בהחלטה מיום 11.1.12, קבע בית הדין כי לאור תגובת ב"כ המשיב הצדדים יודיעו האם הם מסכימים למינויו של מומחה, וככל שלא יסכימו ייקבע מועד לדיון הוכחות בתיק. ב"כ המבקשת הודיע כי לאור דרישותיו הכספיות הנוספות של המומחה ודחיית הבקשה להורות לו להשיב לשאלת הבהרה אותה ביקש ב"כ המבקשת, הוא מוותר על הבקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה.

לאור זאת, ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, לפיה מינוי המומחה מבוטל וחוות דעתו תוצא מתיק בית הדין, זאת מהנימוק כי הצדדים לא ידעו מראש על העלות החריגה לכאורה הנדרשת מהמומחה כעת, ולו ידעו על כך מראש לא היו מבקשים למנותו, ומנגד לא ניתן לשלול מהצדדים את זכותם להפנות למומחה שאלות הבהרה.

3.        בבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המבקשת כי לאור הנסיבות לא היה מקום לבטל את מינוי המומחה לאחר שניתנה חוות דעתו, ויש בה כדי לאפשר מתן פסק דין בתביעה. לטענתו בית הדין האזורי התעלם מכך שהמומחה הציע להפחית את שכר טרחתו אם יפטרו אותו ממענה לחלק משאלות ההבהרה שהגיש במשיב, ומהודעתו של ב"כ המבקשת כי הוא מסכים לוותר על מתן התשובות לשאלות ההבהרה. עוד מוסיף ב"כ המבקשת כי ניהול הליך הוכחות יסרבל את ההליך ויעכב את סיומו.

            בתגובה לבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המשיב כי השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא שאלה עובדתית שראוי שתתברר באמצעות שמיעת ראיות, חוות הדעת שהגיש המומחה היתה לקונית ושגויה ושכר הטרחה שדרש הינו מופרז, במיוחד לאור העובדה שהמשיב הינו פועל שמשתכר 6,000 ש"ח בחודש. ב"כ המשיב מוסיף כי אם ידע שהמומחה ידרוש סכומים כאלה, הוא לא היה מסכים למינויו מלכתחילה.

4.         אשר להכרעתי - לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות ב"כ המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי. החלטתו של בית הדין האזורי הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות, כגון ההחלטה האמורה. לאור החומר שהונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור.

5.         כפי שצוין לעיל, מינויו של המומחה על ידי בית הדין בוצע בהסכמת הצדדים בהסכם שמהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין, אשר חלק בלתי נפרד ממנו בסעיף 14 בו הוא הענקת הזכות לצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה, ותשובותיו לשאלות אלו יהוו חלק מחוות הדעת. מקובלת עליי קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה הצדדים לא היו יכולים לצפות מראש, שהמומחה ידרוש עבור מתן תשובות לשאלות ההבהרה סכום בשיעור של 28,710 ש"ח, שהוא סכום גבוה לכל הדעות. בנסיבות אלה, נמנעה מב"כ המשיב האפשרות הסבירה להפנות למומחה שאלות הבהרה, ובכך למעשה לא ניתן היה לקיים במלואו את ההסכם בדבר מינוי המומחה ולא ניתן להתייחס לחוות דעתו ככזו שמכריעה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי לבטל את מינוי המומחה, גם אם הדבר יגרום לעיכוב במתן פסק הדין בהליך ויסרבל את המשך ניהולו. קבלת בקשת רשות הערעור והותרת חוות דעתו של המומחה בלי שניתן להפנות אליו שאלות הבהרה עלולה לגרום לעיוות דין למשיב.

            לכן, לא שוכנעתי מטענותיו של ב"כ המבקשת כי קיים טעם משפטי מיוחד להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי.

6.         סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בשכ"ט עו"ד בהליך זה בסך של 2,500 ש"ח, אשר ישולמו למשיב תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: