החלטה בתיק ב"ש 6972/06

1.         כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, ביום 7.9.06 נמצאו בביתו של העורר סמים כדלהלן: חשיש במשקל 60 גרם מחולק לשלוש שקיות נפרדות; בקבוקון LSD נוזלי; קריסטל במשקל 3 גרם בשתי שקיות נפרדות; גראס במשקל 0.44 גרם ושתי קוביות סוכר טבולות ב- LSD. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים.

2.         בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן, ס. נשיא) הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט מצא, כי על פי חומר הראיות ניתן לקבוע כי מדובר בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי בלבד. בית המשפט לא מצא כי חלופת המעצר שהוצעה, מעצר בית בבית אביו של העורר, היא חלופה ראויה, שיהיה בה כדי למנוע מהעורר להמשיך ולבצע עבירות סמים. מכאן הערר.

3.         בערר נטען, כי ראוי לקבוע שקיים סיכוי סביר שיעלה בידי העורר לשכנע את בית המשפט שהסמים שהוחזקו על ידו, ואין הוא כופר בעצם החזקתם, הוחזקו לשימוש עצמי בלבד. בא כוח העורר ציין, כי העורר מכור לסמים, כפי שגם נאמר בתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של העורר בפרשה אחרת. בערר נטען עוד, כי בית המשפט טעה בהתעלמו מכך שמדובר במי שעובד למחייתו בצורה מסודרת, כך שאין לו צורך לעסוק בסחר בסם. העורר הוסיף וטען, שבית המשפט טעה בכך שהתעלם ממצוות המחוקק  לפיה מוטלת עליו חובה לבחון חלופת מעצר. העורר הציע לשהות במעצר בית מלא בביתם של אימו ובן זוגה.

4.         המשיבה מתנגדת לקבלת הערר. באת כוח המשיבה הדגישה את הרקע העברייני של העורר, כפי שיפורט להלן, וציינה שאין מקום ליתן בו אמון. לטענת באת כוח המשיבה, על פי חומר הראיות, בהתחשב בכמויות הסם שנתפס, כמו גם בגיוון סוגי הסמים, יש כדי להניח תשתית לקביעה הלכאורית שמדובר בהחזקת סם שאינה לצריכה עצמית בלבד. לשיטת המשיבה, לא יהיה בכוחה של חלופת מעצר, ובוודאי לא של חלופת המעצר שהוצעה, להבטיח מפני מסוכנותו של העורר לציבור.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הערר להידחות. אכן, בהתחשב בכמויות הסם שנתפסו ובעיקר בעובדה שמדובר בסוגים שונים של סמים, מהם מחולקים למנות, ניתן לקבוע, ולו לצורך בחינת עילת המעצר, כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. גם אם לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שיעלה בידי העורר לשכנע את בית המשפט כי מדובר בהחזקה לצריכה עצמית, הרי שהתמונה הנוכחית הלכאורית המתקבלת מחומר הראיות היא, כי ניתן יהיה לבסס את הנטען בכתב האישום.

6.         השאלה העיקרית היא האם לא ניתן לשחרר את העורר בתנאים שיבטיחו מפני מסוכנותו. בהקשר זה יש חשיבות מרובה לעברו של העורר, ובעיקר לעובדה ששלושה ימים בלבד לפני תפיסת הסם בדירתו, ביום 4.9.06, הסתיים הדיון בכתב אישום שהוגש כנגד העורר (ת"פ 8751/99 בבית משפט השלום בירושלים), כשבית המשפט מרשיע את העורר בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ומוצא לנכון להאריך את עונש המאסר המותנה (לתקופה של 18 חודש) שתלוי ועומד כנגד העורר על פי גזר דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ביום 17.5.00. במילים אחרות, הסמים הוחזקו על ידי העורר ימים בודדים לאחר שבית משפט הלך כברת דרך משמעותית לקראתו בכך שהאריך עונש מאסר מותנה מכביד ביותר. אכן, העורר טוען, כי בדעתו להגיש ערעור על עצם הרשעתו בפרשה הנ"ל, אך לענייננו, עצם ביצוע העבירה בסמיכות זמנים למועד סיומו של הליך פלילי כנגד העורר מעיד על כך שהעורר אינו נרתע מהפרת חוק ואין עליו מוראו של בית המשפט.

זאת ועוד, העורר הורשע בעבר בעבירות סמים, לרבות בעבירות של סחר בסם, וריצה בגין כך עונשי מאסר, לרבות מאסר ממושך.

החלופה המוצעת על ידי העורר אינה יכולה להבטיח שלא יוסיף ויחזיק סמים בכמויות שלפחות לכאורה אינן לצריכה עצמית בלבד. בכך טמון סיכון של ממש לציבור. ראינו, כי ההזדמנות שניתנה לעורר על ידי בית המשפט לא גרמה לו להרהר בדרכיו. במצב שכזה, לא ניתן להניח, כי כאשר העורר ישהה בבית אימו או בבית אביו, בתנאי מעצר בית, הוא יימנע מעיסוק בסמים, מה גם שאין קושי להוסיף ולעסוק בעיסוקים מעין אלו גם כאשר מצויים במעצר בית (במובחן, למשל, משהות בקהילה טיפולית, אשר העורר אינו מבקש להתקבל אליה).

7.         לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי משפטו של העורר קבוע ליום 6.11.06 ואין לצפות לכך כי יהיה מדובר בהליך ממושך.

8.         לנוכח האמור לעיל הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ב בתשרי התשס"ז (4 באוקטובר 2006), במעמד העורר ובא כוחו עו"ד המבורגר, וב"כ המשיבה.