1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 13.7.06.
2. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע תאונה, המהווה תאונת דרכים על פי הגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
3. ביום 26.10.06 נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין, ובאותו היום, הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 3321/06).
4. לטענת המבקשת "
בתיק זה ניתן פסק דין המאשר הסדר פשרה וזאת מבלי שהיתה גמירות דעת של שני הצדדים והסכמה מדעת להצעת הפשרה שהוצעה בתיק זה, אלא עקב מחדל המבקשת באי מתן עמדתה במועד".
בהמשך טוענת המבקשת כי "
קיים חשש ממשי כי לא יהיה ניתן לקבל מהמשיב החזר של סכום כלשהו באם תתקבל טענת המבקשת והתיק ישוב למסלולו".
5. לטענת המשיב "
המבקשת לא הראתה, ובוודאי שלא הוכיחה, כי לא תוכל לגבות חזרה את כספי פסק הדין, אם יתבטל פסק הדין, וכי עם ביצוע פסק הדין יגרם לה נזק בלתי הפיך".
6. עוד טוען המשיב כי "
...בבקשתה, לא פרטה המבקשת מהם סיכוייה לגופו של עניין לבטל את פסק הדין במסגרת הליכי הערעור".
דיון
7. מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות") הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. יחד עם זאת, מכוח תקנה 467 לתקנות, רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע (ראה: זוסמן "
סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 895).
ההלכה כפי שנקבעה הינה, איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראה: בש"א 3158/91,
פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן
, פ"ד מה(5) 499, 503).
סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:
א. כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.
ב. אם לא יעוכב הבצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.
ראה גם: בש"א 216/89,
אברהמי ובניו נ' חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פ"ד מג(2) 172, 174, (להלן: "
עניין אברהמי")בש"א 8240/96,
חנני נ' פקיד שומה חיפה
, פ"ד נ(5) 403.
8. בע"א 9296/03,
אהרוני נ' מנשה
, פ"ד נח(2) 301, 304, קבע השופט טירקל כי "
... כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין...".
עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה, ומושפעים זה מזה.
מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני.
בהחלטתי מיום 26.10.06 כאמור נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, מהטעמים המפורטים בה, בבקשה נשוא החלטה זו אין התייחסות לסיכויי הערעור ואני מעדיף את טיעוני המשיב כי המבקשת לא הניחה תשתית של ממש להראות סיכויי הצלחה בערעור וכן לכלל טענותיו ועמדתו בנשוא הבקשה.
9. בשאלת החזרת המצב לקדמותו, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראה: עניין אברהמי לעיל).
בענייננו הסתפקה המבקשת בהצהרה כללית על חשש ממשי לכאורה כי לא תוכל לגבות חזרה את כספי פסק הדין, אולם לא טרחה לצרף לבקשתה תצהיר אשר יניח תשתית עובדתית לטענותיה, הן בדבר מצבו הכלכלי או חוסר נכונותו של המשיב להשיב את אשר זכה בו, במידה ויתקבל ערעורו, והן לגבי הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מדחיית הבקשה ועל כן אני לא מוצא מקום להיזקק לטענתו זו.
