החלטה בתיק א 49520/05 - פסקדין

כללי:

עניינה של התביעה, טענות התובעת להפרה רבתי של הסכם להספקת שמנים משומשים, מיום 28.3.05.

לטענת התובעת, נכרת הסכם שהופר על ידי הנתבע והנזקים אשר נגרמים לה כתוצאה מההפרה מגיעים כדי סכום התביעה, שהינו 600,000 ש"ח נכון ליום הגשתה 22.9.05.

מנגד, טען הנתבע, כי ההסכם לא נכנס כלל לתוקף, הואיל והתובעת אינה חתומה עליו.

לחילופין טוען הוא כנגד ההסכם, כי הוא עצמו חתם עליו תוך כפייה כלכלית בלתי צודקת, שהפעילה עליו התובעת.

משכך, גורס הנתבע כי הוא זכאי בדין להפסיק ולפעול מול התובעת.

הנתבע מכחיש את זכאותה של התובעת לסכום התביעה, ואת התביעה בכלל.

בש"א 158139/06:

עניינה של הבקשה, עתירת הנתבע למחיקת התביעה על הסף עקב אי תשלום אגרה כדין. זאת בהתאם להוראות התקנה 100(4) לתסד"א תשמ"ד-1984.

הנתבע גורס, כי האגרה שולמה בחסר.

בתביעה כלולים שלושה סעדים.

ראשית, צו עשה על פי סעיף 22(א) לכתב התביעה.

שנית, סעד כספי בסך 600,000 ש"ח בצרוף מע"מ על פי סעיף 22(ב) לכתב התביעה.

שלישית, סעד הצהרתי על פי סעיף 22(ג) לכתב התביעה.

הנתבע גורס, כי היה מקום לחייב את הנתבע בתשלום אגרה גם על המע"מ ומשלא נעשה כן, בוצע התשלום בחסר.

התובעת הגיבה, כי מדובר בסעד הצהרתי על סעדים שטרם התגבשו והסכום הינו משוער בלבד. תגובה זו, לא התייחסה לשאלה שעורר הנתבע, בסוגית המע"מ ואין לי אלא להכריע על פי שיקול הדעת השיפוטי.

השאלה הטעונה הכרעה היא, האם בתביעה המכילה רכיב מע"מ יש לחייב בתשלום אגרה גם על סכום המע"מ.

סבורני, כי במישור זה אין להשית חובה על התובעת, להשלים את סכום האגרה.

חיוב המע"מ, אשר יוצא מכיסו של הנתבע אינו נשאר בידי התובעת, אלא מועבר לאוצר המדינה.