החלטה בתיק א 46484/06

1.         בפניי בקשה של הנתבע 2 למתן רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 1,000,000 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה"). החוב בחשבון הוא גבוה יותר, אך משיקולי אגרה הוא הועמד על סך של 1,000,000 ש"ח.

2.         הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע") הוא בעל שליטה בחברה ונתבע מכח ערבותו לחובותיה.

3.         הנתבע טוען כי התובע ( להלן: "הבנק") דרש מהחברה ליטול מסגרת אשראי גבוהה יותר מזו שהובטחה באמצעות פק"מ של החברה.

            דין הטענה להדחות.

            מי שניצל בפועל אשראי שהועמד לרשותו, לא יוכל להשמע בטענה כאילו הוא פטור מן החובה להשיב את הכספים שנטל. עסקינן בנתבע שהוא מנהלה של החברה, ולא בערב תמים צד ג' שאין לו מושג כיצד בדיוק מנהל החייב העיקרי את עסקיו. זאת ועוד, הטענה הועלתה בעלמא, מבלי שהנתבע יפרט מהו הנזק שנגרם לחברה, אם בכלל, כתוצאה מצריכת האשראי.

4.         הנתבע טוען כי הבנק גרם שלא כדין להגבלת חשבון הבנק של החברה והוא מפנה בענין זה להליכים שנקטה החברה לשם הסרת ההגבלה, לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981.

            דין הטענה להדחות.

            הטענה הועלתה עוד בטרם נערך דיון לגופו של ענין בהליך המשפטי שיזמה החברה לשם הסרת ההגבלה. ביום 21.5.2007 דחה בית משפט השלום (כב' השופט אבי פורג) את טענותיה של החברה בענין הגבלת החשבון, וכתוצאה מכך נותרה ההגבלה על כנה (תיק בש"א 166834/06). ממילא לא תוכלנה להשמע פעם נוספת טענות בענין נסיבות הגבלת החשבון.

5.         הנתבע טוען כי הבנק חייב את החשבון בריביות חריגות בלא כל הצדקה.

            דינה של טענה זו להדחות. מדובר בטענה כללית וסתמית, שהועלתה בעלמא, בלא כל פירוט, וזאת בניגוד לנדרש ממי שמבקש רשות להתגונן. הנתבע אפילו לא טרח לכמת את סכום הנזק שנגרם לחברה לטענתו, וגם לא טרח להגיש חוות דעת של מומחה לשם תמיכה בטענה.

            בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ   פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768נפסק כי:

" טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

וראה גם ע"א 16/89  "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית   פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736, שם נפסק כי:

" אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת..."

6.         טענת ההגנה הבאה של הנתבע היא שדף החשבון האחרון שצורף כנספח לכתב התביעה, אינו תומך בסכום התביעה.

            דינה של טענה זו להדחות. אם ביקש הנתבע לטעון כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, בשל העדר ראיה בכתב בענין גובה החוב, היה עליו לבקש את מחיקת הכותרת, דבר שלא נעשה.

מכל מקום, כעולה מתוך נספח ג' לכתב התביעה, החוב נשוא התביעה מורכב מיתרת חובה בסך 901,355 ש"ח בצירוף חוב בגין הלוואות בסך של 256,571 ש"ח. הצירוף של שני סכומים אלה מהווה את הסך של 1,157,926 ש"ח הנטען בס' 6 לכתב התביעה.

            ככל שאופן חישוב החוב לא היה ברור לנתבע, הוא יכול היה לדרוש מהבנק פרטים נוספים או גילוי מסמכים מוקדם, דבר שלא נעשה.

7.         טענת ההגנה האחרונה של הנתבע היא שהבנק מחייב את החוב בריבית בשיעור של 14.25%, למרות שבטופס הבקשה למסגרת אשראי נרשמה ריבית של 9.25% בלבד.