בש"א, א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
4351-05,7729-07,7689-07
10/03/2008
|
בפני השופט:
סגן הנשיא ידין טימור
|
| - נגד - |
התובע:
1. סימון אברהם
2. סימון בת ציון
|
הנתבע:
1. עו"ד דורון אלחריזי
2. גבריאל סיבוני
3. מוריס שמש
4. עו"ד יצחק ששון
5. עו"ד אשר קדוש
|
| החלטה |
בפני שתי בקשות לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, האחת - בשא 7689/07 - מטעם נתבעים 1-3, והאחרת - בשא 7729/07 - מטעם נתבע 4. לשתי הבקשות ניתנה תגובה אחת מטעם התובעים.
טענות הצדדים
לטענת המבקשים, המדובר בתובענה מופרכת ומשוללת כל יסוד, קנטרנית וטורדנית, אשר אינה מגלה עילה. כמו-כן, רובן של טענות התובעים נדחו בהליכים קודמים, ומכאן שסיכויי התביעה קלושים.
נתבע 4 מוסיף בהקשר זה, כי חלקו במערכת העסקאות נשוא תביעה זו קטן ביותר ביחס לסכום הנתבע, ולפיכך, גם את ימצא בית המשפט את נתבע 4 חייב בסכום כלשהוא, הרי שלאור חלקו הקטן, בוודאי לא יחויב במלוא הסכום הנתבע.
בנוסף, טוענים המבקשים, מצבם הכלכלי של התובעים לא יאפשר להם יכולת פרעון במידה וייפסקו כנגדם הוצאות. הוכחה למצבם הכלכלי הרעוע של התובעים, מוצאים המבקשים בפטור מאגרה שקיבלו המבקשים, לאור מצבם הכלכלי הקשה.
נתבע 4 אף הוסיף וטען בהקשר זה, כי לתובעים עבר עשיר באי כיבוד החלטות בית משפט וחיובים כספיים, לרבות חיובים שהושתו על התובעים לשלם הוצאות משפט ליריביהם בהליכים שהפסידו בהם, המפורטים בבקשתו.
לאור זאת, טוענים המבקשים, מתקיימת אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, שהיא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע.
לטענת התובעים, אין המדובר בתביעת סרק, אלא המדובר בתביעה רצינית ביותר בגין נזקים קשים וחמורים שנגרמו לתובעים עקב מעשים מכוונים של המבקשים. לטענתם, בהליך קודם ניתן פסק דין ע"י כבוד השופט אזולאי, בו נקבעו ממצאים התומכים בטענותיהם של התובעים.
לעניין חלקו של נתבע 4 בפרשה, הרי שנזקיהם של התובעים לא ניתנים בשלב זה לייחוס ספיציפי לנתבע זה או אחר, הגם ש"חלקו הקטן" בעסקאות גרם לתובעים נזקים גדולים.
התובעים מודים בכך כי מצבם הכלכלי רעוע, ואולם השתת ערובה כתנאי לתביעה תהווה חריצת דין נגדם וקיפוח זכות הגישה לערכאות הנתונה להם. כמו-כן, טוענים התובעים, הפקדת ערובה תרוקן מתוכן את הפטור מאגרה שניתן להם.
לעניין טענת נתבע 4 בדבר אי כיבוד החלטות בית משפט, טוענים התובעים כי המדובר בטענות מופרכות ולא מבוססות, וכי אותם הליכים משפטיים אותם פירט נתבע 4, טרם נסתיימו ומצויים בשלבי ערעור שונים.
לטענת התובעים, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את מאזן האינטרסים של הצדדים ואת רמת הפגיעה העלולה להיגרם בכל סיטואציה לכל אחד מהצדדים, ולהפעיל את סמכותו על-פי תקנה 519 בהתאם.
המצב המשפטי
על הפעלת תקנה 519 נאמר בספרו של א' גורן (מהדורה תשיעית עמ' 705):
"הכלל בערכאה ראשונה הוא, כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד. בית המשפט עושה שימוש בסמכותו זו בעיקר כאשר התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בתביעתו... אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד, כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט".
אינני רואה בנסיבות תביעה זו כנסיבות קיצוניות המצדיקות הטלת ערבון על התובעים, המוטל רק במקרים חריגים.
יש לשלוח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום כ"ט ב אדר א, תשס"ח (6 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.
|
ידין טימור - שופט
סגן נשיא
|