החלטה בתיק א 42474/03

1. המבקשת הגישה נגד המשיב תובענה בסדר דין מקוצר.

מכוח החלטה של בית משפט השלום (כב' השופטת ויינבאום - וולצקי), ניתנה למשיב רשות להתגונן.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2155/04).

כב' השופטת דותן קיבלה באופן חלקי את הבקשה, וקבעה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בכך שהמשיב יפקיד סך של 50,000$ בקופת בית המשפט. החלטה זו ניתנה ביום 13.2.05, ונקבע בה כי על המשיב להפקיד את הסכום האמור עד ליום 13.3.05.

2. המשיב הגיש בר"ע לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמקביל הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין, בש"א 5724/05.

מאחר ובית המשפט המחוזי לא נתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט העליון, בה עתר כי בית המשפט העליון יאריך את המועד ויורה על עיכוב ביצוע פסק הדין.

בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע.

3. ביום 20.3.05 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע.

אף על פי כן, ולמרות שלכאורה מכוח החלטת בית המשפט העליון פג תוקפו של עיכוב הביצוע בו ביום, המבקש לא הפקיד את הערבות בו ביום, ואף לא ביום למחרת, אלא פנה לבית המשפט העליון כערכאת הערעור, וביקש להאריך את המועד ולעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4. ביום 24.3.05 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין). בפסק הדין נקבע כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטתה של כב' השופטת דותן. בשולי פסק הדין קבע כב' השופט רובינשטיין כי:

"נקודת המחלוקת בין הצדדים לעת הזאת היא, הפקדת 50,000 דולר על פי שוויים בשקלים בקופת בית המשפט קמא כפי שנפסק. כאמור, איני רואה מקום להעתר לבקשה לרשות ערעור, וממילא איני נעתר גם לבקשה לעיכוב ביצוע".

5. על מנת להכריע בבקשה שבפני, יש לבחון את החלטת בית המשפט העליון כדי לקבוע האם נשללה מכוחה - כגרסת המבקשת - האפשרות של המשיב להפקיד את הערבות לאחר יום 20.3.05, או שמא בית המשפט העליון איפשר למשיב (כגרסתו שלו), להפקיד את הערבות בסמוך לאחר החלטתו של בית המשפט העליון.

אם תתקבל גירסת המשיב ביחס להחלטת בית המשפט העליון, יהיה מקום לבדוק האם הפקיד המשיב את הערבות במועד.

6. אני סבורה כי מנוסח החלטתו של בית המשפט העליון, ולאור החלטתו הקודמת, לא ניתן לשלול את המסקנה כי בית המשפט העליון אפשר למשיב להפקיד את סכום הערבות בסמוך לאחר ההחלטה מיום 24.3.05.

כך, בהחלטה הקודמת של בית המשפט העליון שניתנה בטרם החלטתו של בית המשפט המחוזי לגבי עיכוב הביצוע, בית המשפט העליון עיכב את ביצוע ההפקדה עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי.

לא ניתן לשלול את המסקנה לפיה גם בפעם השניה, כאשר המבקש חזר ועתר כי בית המשפט העליון יעכב את ביצוע ההחלטה של בית המשפט המחוזי להפקיד את הסך של 50,000$, כי הביצוע עוכב עד להחלטה סופית של הערכאה הרלוונטית - בית המשפט העליון.

7. יתרה מזאת, לו היה בית המשפט העליון סבור כי המשיב אחר כבר בהפקדת סכום הערבות, וכי המבקשת זכאית לכן לפסק דין לזכותה כתוצאה מכך, חזקה עליו כי היה מציין עובדה משמעותית זו בפסק דינו. משהענין לא צויין, הרי שההנחה היתה כי על המשיב לבצע את ההחלטה של בית המשפט המחוזי בסמוך לאחר החלטת בית המשפט העליון.

8. לכן, אני סבורה כי יש לפרש את דבריו של בית המשפט העליון בשולי החלטתו לפיהם בית המשפט אינו נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, כך שעל המשיב להפקיד את הסכום נשוא החלטת בית המשפט המחוזי בסמוך לאחר החלטה זו. כלומר,  מאותו מועד ואילך, ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מעוכב עוד.

אני סבורה, לכן, לאור האמור לעיל, כי קביעה לפיה המשיב הפקיד את הפקדון במועד, איננה עומדת בסתירה להחלטתו של בית המשפט העליון.