בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.
המצהירים נחקרו, לרבות המומחה, ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים, כי התובע התנה שירות בשירות, וחייב אותם לפתוח תוכניות חיסכון כתנאי למתן אשראי.
לטענת הנתבעים הוסכם עם התובע, כי חשבון החברה יחויב בריבית הנמוכה ביוצר הקרושה לעסקי הבנייה.
עוד סוכם , כי פירעון ההלוואות שיועמדו יבוצע כנגד מכירת יחידות הדיור בפרויקט הבנייה.
לטענת הנתבעים נגרמו להם נזקים המוערכים על ידם בגובה הסכום של 96,468 ש"ח ובנוסף בסכום של 465,151 ש"ח, וזאת רק בגין התנית שירות בשירות.
עוד נטען , כי סוכם שינתנו לחברה הלוואות זולות ושאינם קצרות מועד.
הנתבעים טענו , כי התובע העמיד את האשראי בחשבון החברה לפירעון מידי בלא שהות מספקת ובכך גרם לנזקים גדולים, ופעל בניגוד לחובתו על פי דין.
הנתבעים טועני, כי התובע גבה ריבית ביתר.
הנתבעים טוענים, כי התובע מימש נכסים אך לא הועברה כל התמורה לחשבון החברה וחסרים סכומים של 700,000 ש"ח.
הנתבעים טוענים כי מומש רכב בסכום של 59,000 ש"ח והועברו לחשבון החברה סך של 50,670 ש"ח.
הנתבעים טוענים, כי שולם לתובע סך של 200,000 ש"ח על פי הסכם פשרה אך לא נמצא זיכוי כזה בחשבון החברה.
עוד יש לציין, כי הנתבעים מצפרים חוות דעת מומחה, מר פולישוק, לכימות טענותיהם.
הנתבעים טוענים, כי התובע לא המציא להם את מלוא המסמכים הדרושים למרות החלטות ביהמ"ש ומטעם זה יש להורות על מתן רשות להתגונן.
