1. התובע, יליד 1976, מבקש לחייב הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה שארעה, במסגרת עבודתו, ביום 25.1.00.
2. השאלה העומדת להכרעה, שלב זה, היא האם התאונה בנסיבותיה היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), וכפי טענת הנתבעת - האם הפעולה שביצע התובע, בזמן ובמקום ביצועה, הינה בגדר שימוש מוכר הנכלל בתוך הסיכונים המכוסים בחוק.
3. אין מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, אף כי טענה הנתבעת גבי עדותו היחידה של התובע, כעדות בעל דין וההתייחסות הראויה לה, ולאמינותו של התובע מתוך כך, מתוך שינוי מועד התאונה במסמכים שונים, מתוך דחיית תביעת התובע ע"י המל"ל, מתוך גרסתו הראשונית וחתימתו על התביעה למל"ל, ומתוך שלא גרם להעדת מי שלטענתו פינה אותו למרפאה טרם התייצבותו בבית החולים.
התאונה ארעה לתובע, ששימש כנהג טרקטור, כפי גרסתו בעת הבדיקה הנדרשת טרם יום העבודה, אחר שבדק השמנים בטרקטור, אחר שהגיע בנסיעה לאזור ברז המים, העמיד הטרקטור כשהוא ממונע, ניגש לברז המים, עלה על הטרקטור עם צינור המים, מילא הרדיאטור במים, וכאשר סיים פעולה זו, והתכוון לרדת - החליק מהטרקטור ונפל.
בעדותו העיד התובע כי מדובר בטרקטור גדול מסוג שופל, שגובהו כ- 3 מ' וכי על מנת להגיע לרדיאטור עליו לטפס על מדרגות הטרקטור.
בגרסתו לא מצאתי סתירות, גם לא מצאתי כטענת הנתבעת הרחבה או שינוי חזית, שהרי בכתב התביעה טען התובע כי החליק ונפל ב"עת שהיה ממלא מים ברדיאטור", ובמה שטען והעיד מאוחר יותר - יש משום פירוט הפעולות שביצע, אך בשום אופן לא שינוי או הרחבת חזית, שהרי טענתו האחת היא כי נפל מהטרקטור.
כאן אומר כי בהשגות הנתבעת אין כדי לערער אמינות גרסתו של התובע, מאחר ומדובר בעניינים ש"ערכם" מועט, מתוך שלחלק הסתירות, אם ניתן להתייחס אליהן כסתירות - ניתן הסבר הולם.
כך לטענת הנתבעת כי התובע טען הן בתביעתו במל"ל, והן כפי העולה מהתיעוד הרפואי אותו צרף לתיק ביהמ"ש, כי התאונה ארעה ביום 25.12.99, בעוד אשר בתביעתו בפני טען כי זו ארעה ב- 25.1.00.
ברי כי ענין לנו כאן בטעות גרידא, שהשתרשה במסמכים השונים, שהרי תעודת חדר המיון היא מיום 25.1.00, ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/ 1) מאשר המעביד כי התאונה ארעה 10 ימים אחר תחילת עבודתו של התובע, ואין חולקין, וכך גם מצויין בתביעה למל"ל, כי מועדה הוא 11.1.00.
התובע העיד כי אין הוא יכול לאתר מי שביקש לפנותו למרפאה במצפה רמון אחר פגיעתו - ואת עמדתו אני מקבלת.
התרשמתי מעדותו של התובע, שמסר עדות עקבית ואחידה, הותיר עלי רושם אמין ומהימן, ואני קובעת, אם כן, כי התאונה ארעה כפי גרסתו, מתוך שצלחה ידו להטות כף המאזניים לטובתו, וכנדרש עפ"י מבחן ההסתברות במשפט האזרחי.
לציין מקום זה כי הנתבעת לא העידה מי מטעמה.
4. הנתבעת טוענת כי התאונה כפי שארעה אינה תאונת דרכים עפ"י החוק, כי הפעולה שביצע התובע, בזמן ובמקום ביצועה, אינה בגדר השימוש המוכר בכלל הסיכונים המכוסים בחוק.
טענת הנתבעת היא כי בתצהיר העדות שנתן התובע, כמו גם בכתב התביעה, טען למעשה כי התאונה ארעה במהלך טיפול שגרתי יומיומי שעשה בטרקטור - והיא מתייחסת לאותו טיפול כאל "טיפול בית" - המוחרג מדרכי השימוש המוכרות בחוק, להבדיל מטיפול דרך המזכה אותו לכאורה בפיצוי עפ"י החוק.
עוד טענה הנתבעת (פרק ב' סעיף 12 לסיכומים), כי מסיכומי התובע עולה כי זנח טענתו גבי הטיפול השגרתי שנעשה בטרקטור, משהעיד כי עשה שימוש בטרקטור מכוח
"עליה וכניסה לרכב", וכפי שמציין ב"כ הנתבעת - טוב עשה כך. ואכן יש לקבוע כי טוב עשה כאן, ואף טענתו קודם היתה טובה, שהרי ברי כי עליה לרכב וירידה ממנו, מוכרים, ללא ספק, כשימוש ברכב למטרות תחבורה, והרי אין חולקין כי אם כך ודאי התאונה היא תאונת דרכים, ולפי שיטתי - גם אם היתה הירידה מהרכב במסגרת הטיפול שעשה התובע בטרקטור, מילוי מים ברדיאטור, הרי גם שימוש זה מוכר ומביא התאונה בגדר החוק.
5. סעיף 1 לחוק קובע ומגדיר כי תאונת דרכים הינה
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
השימוש ברכב מנועי מוגדר בחוק כ:-
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות...".
הטיפול שעשה התובע בטרקטור נועד לאפשר הנסיעה והשימוש בו, ואין הוא דומה לארועים שנידונו באסמכתאות שהובאו ע"י הנתבעת, שם אכן ניתן היה לראות בטיפולים שנעשו כטיפולי בית, רגילים ושגרתיים, וכבר נקבע לא אחת (גם באסמכתאות הללו) כי טיפול או תיקון ייחשבו כטיפול או תיקון דרך אם נעשו בזיקה ישירה לנסיעה, ועל מנת ללמוד על זיקה זו יש להעזר באמות המידה של טיב הטיפול או התיקון, מקום ביצוע אלה, משך הטיפול, והאם הוא נועד למנוע או להקטין הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה מיידית.
גם אם ניתן להתייחס לטיפול שעשה התובע, ואין ספק כי הוא המשתמש, כאל טיפול שנעשה על מנת לאפשר ביצוע העבודה בטרקטור, כטיפול שגרתי, שאין בו משום מרכיב פתאומי, כמי שנעשה עקב תקלה בלתי צפויה - הנה ניתן גם להתייחס ולראות בטיפול שכזה כמי שנעשה בזיקה ישירה לנסיעה, על מנת לאפשר הנסיעה, ומתוך הצורך למנוע או להקטין סיכון תעבורתי אפשרי.
