החלטה בתיק א 29593/06

מבוא

1. בפני תביעת התובע, יליד  1985, סטודנט להנדסת מחשבים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 27.10.04 (להלן: " התאונה").

2. התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה, ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

3.      התובע עתר בכתב תביעתו למינוי מספר מומחים רפואיים, לרבות אורתופד ופסיכיאטר. בהחלטתי מיום 12.7.06 מיניתי את ד"ר אברהם ארסבן כמומחה רפואי בתחום האורתופדי, ואת וד"ר גדעון רצוני, כמומחה רפואי בתחום הפסיכאטרי.

4.      ביום 8.12.06 נבדק התובע על ידי ד"ר ארסבן, אשר קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19.25% ולאחר שאלות הבהרה שנשלחו לו על ידי ב"כ הנתבעת, העמיד הנכות על 15% בלבד. יאמר כי, נכות זו הינה לאחר ניכוי מצב קודם בעקבות CDH דו צדדי וניתוחים לתיקון שבוצעו בשנת 1986.

5.      התובע נבדק על ידי ד"ר רצוני. בעקבות הבדיקה הודיע ד"ר רצוני במכתבו מיום 6.4.07, כי:

"לאחר שבדקתי את הנ"ל וקיבלתי אנמנזה מפי הוריו התגלו סתירות משמעותיות בין האינפורמציה שקבלתי מהם ובין החומר הרפואי. בכדי להשלים את חוות הדעת אודה באם יתאפשר בצוע טסטים פסיכולוגיים בשפה הערבית ובדיקה ע"י נוירולוג (התמונה הקלינית שהובאה בפני נראית בחלקה כקשורה לתסמונת מוחית אורגנית).

לאחר קבלת תוצאות המבחנים הפסיכולוגיים והבדיקה הנורולוגית אשלים את חוות דעתי".

6.      מאחר ולא היה ברור האם ד"ר רצוני המליץ על בדיקה על ידי מומחה בתחום הנוירולוגי, הוא התבקש להבהיר עמדתו. במכתבו מיום 28.5.07, השיב ד"ר רצוני כי " עקב המקרה הסבוך נראה לי שיש מקום לחוות דעת נויורולוגית ולא לבדיקה בלבד". (הדגשה לא במקור).

7.      בעקבות זאת, הוריתי על מינויים של ד"ר מחאג'נה נויורולוג, והפסיכולוג הקליני מסאלחה זיאד, אשר הומלצו על ידי ד"ר רצוני. ביום 27.1.08 נבדק התובע על ידי הפסיכולוג הקליני. במכתבו מיום 11.2.08 של מר מסאלחה נכתב כדלקמן:

"מוניתי בתיק זה ע"י כבודו ע"מ לבצע טסטים פסיכולוגיים עבור הנ"ל עקב המלצת ד"ר רצוני אשר מונה בתיק כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

הנ"ל הוזמן לבדיקה במשרדי בכפר קרע בתאריך 27/1/08, הוא הגיע בליווי אמו. בהתחלה הוא נתבקש להיכנס לבדו לבדיקה, במהלך הבדיקה הוא נראה בוהה ולא מרוכז, עייף, התלונן מרבית הזמן על כאבי ראש ובצע מרבית הזמן תנועות ראש סדירות. היה קשה לתקשר איתו הוא נראה מנותק ולא ענה על השאלות, וכשהוא נתבקש לבצע מטלות של הטסטים הוא המשיך בשלו מנותק ואדיש.

בשלב מסוים הוא נראה לחוץ ומפוחד והתחיל לקרוא לאימא שלו להיכנס לחדר, גם בנוכחות האימא שלו ובתמיכתה הוא לא היה מסוגל לשתף פעולה בבדיקה ולבצע את המטלות שלה.

בעקבות זאת ניהלתי שיחה עם האם שדיוווחה לי שהתנהגותו זו היא אופיינית גם בבית, הוא מרבית הזמן מתבודד, לא מתפקד, לא מתקשר ולפעמים מתפרץ ושובר דברים. היא ספרה גם שהוא נמצא במעקב פסיכיאטרי בבית חולים שער מנשה ומקבל טיפולים תרופתיים. האם נראתה מאוד נרגשת ובכתה.

עקב הדברים הנ"ל הרושם שלי הוא שעלאא אינו מסוגל לעמוד בתהליך של הבדיקה המבוקשת.

ההמלצה שלי היא שעלאא יופנה בתקופה של הסתכלות במסגרת של   בית חולים פסיכיאטרי ושבמהלך ההסתכלות יהיה ניסיון לבצע את הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית המתבקשת".

8.      בתגובה הודיע התובע באמצעות בא כוחו כי:

"1. ...אינו מסכים לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי, לצורך הסתכלות - הן בשל הפחד מאישפוז מסוג זה, והן בשל הסטיגמה השלילית הכרוכה בכך.          

2. ביהמ"ש הנכבד מתבקש בזאת להורות על קבלת התייחסותו של המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר רצוני, ביחס לאפשרות להשלים את חוות דעתו על בסיס האמור במכתבו של הפסיכולוג הקליני, מסאלחה זיאד, ועל בסיס חוות דעת המומחה הנויורולוג ד"ר מחאג'נה, אשר תועבר לעיונו עם קבלתה במשרד הח"מ".

מהות הבקשה