בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף או לחילופין למחיקת כותרת כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
בדיון מיום 6/12/04 חזרה הנתבעת על כך כי בעלה המנוח הותיר חובות וכי לא הייתה שותפה בחשבון ולא הייתה ערבה לו. ב"כ התובעת המלומד הסכים כי במידה והנתבעת תוכיח את האמור בתצהיר ובמסמכים אזי ימחוק את התביעה.
הנתבעת בתצהירה צירפה את יתרות החובה בחשבונות הבנק ואף טענה כי בעזבון בעלה לא היו כל נכסי דלא ניידי שהם ומעט הנכסים שהיו בעיזבון כגון רכבים היו ממילא משועבדים ושימשו לכיסוי חלק קטן מחובות העזבון.
בתגובת המשיב לתצהיר המבקשת מיום 25.1.05 טען כי לאחר עיון בתצהיר וצרופותיו לא עמדה המבקשת בנטל שאכן אין כל טעם להמשך ההליכים בתיק ומשכך ברצונו של התובע להמשיך בהליכים.
בקשר למחיקת התביעה על הסף
מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר, זאת כאשר הפגמים בתובענה אינם ניתנים לתיקון.
הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד"ר
י' זוסמן בספרו
"סדר דין אזרחי" ע' 393:
"א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א) לתקסד"א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.
ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע".
רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 -
אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541:
"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).
יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81
- משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' . פ"ד לט(1), 556 :
"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה על הסף על השופט לנהוג בזהירות יתרה; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).
הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95
- מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:
"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).
המלומד
אורי גורן בספרו "
סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:
"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה על הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".
יצוין כי על פי הדין העברי, אין מוחקים כתב תביעה על הסף, כפי שמציין פרופ' א.
שוחטמן בספרו "
סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988,עמוד 164:
" משהוגשה תביעה לביה"ד, אין ביה"ד רשאי לסרב לדון בה. אם החלו הצדדים לטעון בפני ביה"ד, ואין זה משנה מהו נשוא הדיון, שוב אין ביה"ד יכול להסתלק מן הדיון".
ניתן להבחין כי לעיתים ביהמ"ש עשה שימוש בעילה לצורך מחיקה, ולעיתים פסק שאין מקום לעשות בה שימוש, בהתאם לנסיבות המקרה.