החלטה בתיק א 26737/04

1.         המבקשת עותרת לדחיית ו/או מחיקת התביעה כנגדה על הסף, בהעדר עילה או יריבות.

            לטענת המבקשת, האירוע במסגרתו נפגע התובע אין בו כדי לחייב אותה מכוח היותה מבטחת המונית בה נהג התובע מאחר והרכב לא היה מעורב בתאונה ולא ניתן לראות את התובע "משתמש" ברכב שבוטח על ידה.

2.         הבקשה דנן הוגשה ביום 3.2.05. בהחלטת כב' השופט שנהב מיום 2.6.05 נקבע:

"אין מקום בשלב זה להכריע בבקשות נתבעות 5,6  לסילוק התביעה על הסף. אמתין להגשת תצהירי העדות הראשית ותיק המוצגים מאת התובע על מנת להחליט בבקשות אלה...".

עוד קבע כב' השופט שנהב, כי על הנתבעים להגיש תיקי מוצגים.

בהתאם להחלטתי מיום 13.2.06 הגישו הנתבעים 4-1 תגובתם. יובהר כי המבקשת צורפה כנתבעת לבקשת הנתבעים 4-1 והתובע, כאמור בתגובתו מיום 20.6.05, לא סבר שחובת הפיצוי חלה על המבקשת.

3.         מתגובת הנתבעים 4-1 עולה כי התשתית העובדתית שנויה במחלוקת וטעונה בירור וחקירה. הנתבעות 4-1 עומדים על זכותם להביא את מלוא ראיותיהם לעניין נסיבות התרחשות התאונה ולהתיר להם לחקור את העדים.

דיון

4.         חרף החלטתו של כב' השופטת שנהב, לא הגישו הנתבעים 4-1  כל מוצגים מטעמם ולא הציגו כל ראשית טענה לגופה שיש בה כדי לקעקע או לסתור את עדותו של התובע ועדיו.

5.         על-פי עדות התובע עמד בסמוך לג'יפ משטרתי בקרבת המחסום כאשר רכבו - (היינו המונית) חונה מאחור מרחק של כמה עשרות מטרים. עמידתו בסמוך למחסום נועדה לצורך הצגת תעודות ורישיונות ועל מנת שיתאפשר לו לעבור את המחסום.

            לטענת התובע, עמד במחסום כשעה וחצי עד לפגיעה.

6.         התובע צירף עדות של עד ראיה, אכרם פאיז סלאמה אבו נויגע, אשר הספיק לעבור במחסום ולשוב על עקבותיו פעמיים בכל אותו הזמן שהתובע עוכב במחסום.

7.         המבקשת, צרפה לבקשתה בין היתר את עדותו במשטרה של נהג המאזדה, הנתבע 4, יהודה מוזס. מעדותו במשטרה, בסמוך לאירוע, עולה כי הוא פגע בתובע בהיותו הולך רגל שנמצא בקרבת המחסום. גם נהג המשאית, הנתבע 3, אליהו מאיר, מציין כי התאונה ארעה ממש בסמוך למחסום וכי כתוצאה מפגיעתו במאזדה שלפניו הוא העיף את המאזדה מעבר למחסום. (ראה עדותו שורות 13-11).

8.         באף אחת מעדויות הנהגים, נתבעים 4-3, אין כל אזכור להימצאותה של מונית התובע בקרבת מקום.

            אין זאת אלא שהתובע נפגע במרחק מן המונית.

9.         ב"כ הנתבעים 4-1 מבקש לסמוך טיעונו על פסק הדין בעניין ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן מחמוד, פד"י נו (6) 821. הוא מבקש להקיש מפסק-דין זה על מעורבות המונית של התובע באירוע שבה נפגע.

            באותו פסק-דין, מסר התובע שתי גרסאות באשר לסיבת עמידתו מחוץ לכלי הרכב שלו, כאשר על-פי אחת מהן נפגע בעת שהיה בדרכו להיכנס אל הרכב, ועל-פי השנייה עמד לצד הרכב והתבונן במי שתיקן אותו.

            אין חולק שעצירת הרכב במקרה שם נעשתה לצורך תיקונו על מנת שניתן יהיה להמשיך בשימוש בו.

10.        במקרה שבפני, העצירה לפני המחסום לא הייתה לה כל נגיעה לעצם השימוש ברכב אלא לצורך האישי של התובע לקבל אישור מעבר במחסום.

            הסיבה שבגינה עמד התובע בסמוך למחסום היא אותה סיבה בין אם הגיע למחסום עם רכבו ובין אם הגיע למחסום רגלית.