החלטה בתיק א 24481/05

בקשת הנתבעות 3 ו - 4 לדחיית תובענה על הסף עקב התיישנותה.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

1.   ביום 13.4.05, הגיש התובע, נגד המשיבות הפורמליות, מעבידתו והמבטחת שלה, תובענה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת עבודה מיום 17.6.98 , עקב הפרת חובות מצידן. התובע טוען כי נפגע עת עבד באתר בנייה בו פעלה הנתבעת 1 כקבלן מבצע, ושעה שעסק בהכוונת צינור של משאבת בטון ממשאית / מערבל  לצורך ביצוע יציקה במקום [להלן - " התאונה" ו - " כתב התביעה המקורי"].

2.   המשיבות הפורמליות הגישו כתב הגנה עוד ביום 13.2.06 ובו טענו בין היתר, בסעיף 2.10, כי התאונה הינה בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1995 ולאור עקרון ייחוד העילה, דין התביעה נגדן להדחות על הסף [להלן - " חוק הפלת"ד" ו - " עילת פלת"ד"].

3.   רק ביום 1.2.07 ביקש התובע לראשונה לתקן את כתב התביעה המקורי על ידי הוספת עילת פלת"ד וצירוף המבקשות כנתבעות לפי חוק הפלת"ד. ביום 18.2.07, הותר התיקון, כמובן טרם שמיעת  עמדתן של המבקשות.

4.   המבקשות טענו בהזדמנות הראשונה, עם הגשת כתב הגנתן כי דין התביעה נגדן להדחות על הסף מחמת התיישנותה.

טענות הצדדים

5.   לטענת המבקשות - חלפו למעלה משבע שנים מיום התאונה ועד להגשת כתב התביעה המתוקן ומכאן שהתביעה נגדן התיישנה עוד טרם הגשתה.  

6.   המשיב, הוא התובע, מתנגד לבקשה. לטענתו הינו תושב עזה, סמוך לתאונה עזב לעזה ולא שב לשטח מדינת ישראל עקב המצב הביטחוני ובהתחשב בכך, אין לחשב במסגרת תקופת ההתיישנות את הזמן בו לא שהה כאמור בשטח המדינה והתביעה על כן - לא התיישנה. עוד טוען הוא כי לא קיבל "עד היום", על אף בקשותיו, פרטים מדויקים של המערבל שהיה מעורב בתאונה ולדבריו פרטים אלה מצויים בידי מעבידתו והמבקשת 1. המשיב לא תמך גרסתו זו בתצהיר.

דיון

7.   ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות"). מקובל על הכל כי היום בו אירעה תאונה ונגרם נזק, הינו ככלל יום לידתה של עילת התובענה.

8.   תקנה 26 [ב] לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת:-

      "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל   הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".

9.   הלכה פסוקה היא כי "יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה לאחור, למועד הגשת הבקשה..." (רע"א 4634/92 שלומית שפירא נ' שמחה חייט עו"ד , פ"ד נ"א(3) 289, 333), [להלן - " המועד הקובע"].

10. ענייננו - אין חולק כי הנזק, אם נגרם,  נגרם במועד התאונה, קרי - ביום 17.6.98. מיום זה ועד המועד הקובע [1.2.07] חלפו למעלה משמונה שנים ולכאורה, התיישנה התביעה נגד המבקשות.

11. המשיב טוען להארכת תקופת ההתיישנות לאור סעיף 14 לחוק ההתיישנות הקובע:

בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה, שמחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל, לא יכול היה, הוא או בעל דינו, לקיים את הבירור המשפטי.

12. המשיב נמנע מלבסס את טענתו, שהינה טענה עובדתית מובהקת, בתצהיר.  כבר מטעם זה - דין טענתו להידחות. למעט הטענה הכללית, כי המשיב הינו תושב עזה, לא הונחה תשתית עובדתית בתגובה ואף לא בכתב התביעה לדחיית תקופת ההתיישנות (לא מבחינת תיאור הסיבה ולא מבחינת תיאור המועד הנדחה). לא ניתן לחרוג מתקופת ההתיישנות באמצעות אימרה ערטילאית וסתמית במסגרת תגובה לבקשה. כאשר בית המשפט דן בטענת סף מסוג התיישנות, חי הוא, לצורך כך, מפי כתבי הטענות ומפיהם בלבד ורק בהתבסס על האמור בהם הוא מכריע.