החלטה בתיק א 23412/05

1.       לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.       ביום 18.11.1969 שכר המשיב חנות בדמי מפתח למכירת פירות וירקות. לטענתו, נגבתה ממנו ארנונה ביתר במשך כ-35 שנה, בגין הנכס שבשכירות.

3.       טוען המשיב, כי חויב לשלם למבקשת מסי ארנונה על-פי שטח של 26 מ"ר, בעוד שהיה עליו לשלם על-פי תחשיב של 14 מ"ר. לטענתו, למרות שהמבקשת אישרה בפני המשיב, כי שילם במשך שנים תשלומי יתר של מסי ארנונה עבור 12 מ"ר, סירבה המבקשת להשיב לו את התשלומים ששילם ביתר. זאת, בטענה שהיא מחויבת בשינוי רק ממועד הבקשה שהגיש למדידה חוזרת של השטח. המשיב מוסיף וטוען, כי חיובו ביתר בתשלומי ארנונה נובע מרשלנות המבקשת, אשר ערכה בנכס מדידות תקופתיות.

4.       לטענת המבקשת, טענת המשיב בקשר לגודל הנכס מצויה בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר ולפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, נעדר בית המשפט סמכות לדון בטענה זו. לחלופין, טוענת המבקשת, חלה התיישנות על תביעת המשיב, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה ליום 13.10.1997.

5.       מנגד טוען המשיב, כי התביעה איננה נסמכת רק על "עילת ההשגה", כהגדרתו, על שיעור הארנונה שבה חויב, כי אם על עילת הרשלנות ועילה של עשיית עושר ולא במשפט, הנתונות לסמכותו של בית המשפט.

6.       לענין טענת ההתיישנות, מסתמך המשיב על פסיקת בית המשפט בת.א. 17107/03 בכר אלי נ' עיריית רמת-השרון (דינים שלום, כרך לח, 122), בה נדחתה טענה זו בהתבסס, לטענתו של המשיב, על מסכת עובדות דומה.

דיון

טענת חוסר סמכות עניינית

7.       סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.

בנוסף, קובע סעיף 6 לאותו חוק:

(א)  הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.

(ב)       על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים; הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה למערער.