החלטה בתיק א 21994/06

הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") היא חברה שהייתה בבעלותו וניהולו של הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") ועסקה בניהול מוסך לתיקון כלי רכב (להלן: "המוסך"; ראה סעיפים 2, 3, 6 לתצהיר הנתבע התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו).

בתביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" נטען כי הנתבע ערב לחובות החברה או המוסך לתובעת בגין קניות של חלפים למוסך שרכשה מאת התובעת והכל בהתאם לתנאים שסוכמו בין החברה לתובעת בהסכם, נספח ד' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם").

אין חולק על התחייבותו/ערבותו של הנתבע במסגרת ההסכם, כפי סעיף 12.4 להסכם והסיפא לכתב ההסכם המכיל את כתב הערבות.

לפי סעיף 13.1 להסכם, עמד תוקפו של זה עד ליום 31.12.2003 ואולם הוא הוארך מפעם לפעם, כפי העולה מכתבי ההארכה של ההסכם, נספחים  ה' ו ו' לכתב התביעה, כאשר לפי נספח ה' שנחתם ביום 30.11.03 הוארך תוקף ההסכם עד ליום 31.12.04 (ואין חולק על מועד זה למרות שבנספח נרשם בטעות התאריך 31.12.03) ולפי נספח ו' שנחתם ביום 30.11.04 הוארך תוקף ההסכם עד ליום 31.12.05 (ואין חולק על מועד זה למרות שבנספח נרשם בטעות התאריך 31.12.04).

מקורו של החוב נשוא התביעה הוא בחלפים שסופקו על התובעת למוסך בשנת

2005; לעניין זה, והוא עיקר הגנתו של הנתבע טוען הוא  כי בשנת 2003 הועברו זכויותיו בחברה ובמוסך לאחרים והחל מיוני 2004 הפסיק הנתבע לעבודה בחברה ובמוסך; אין הנתבע טוען שהאמור לעיל משחרר אותו מערבותו שלפי החוזה כשלעצמו אלא שבעקבות הדברים הללו, שלחה התובעת לנתבע מכתב ביום 22.4.04, לפיו מבטלת היא את ההסכם שבין הצדדים (נספח ב' לתצהיר הנתבע; להלן: "מכתב הביטול"), על כן, גם אם חודשו יחסי הצדדים לאחר מכתב הביטול, שוב אין הנתבע ערב לחובות החברה הואיל והוא כבר לא היה צד, במישרין או בעקיפין, להסכם החדש שנוצר בין התובעת לחברה, לאחר מכתב הביטול, גם אם תנאי ההסכם החדש היו זהים לחלוטין להסכם, כפי העולה ממכתב ההארכה של ההסכם, נספח ו' הנ"ל, שנחתם מספר חודשים לאחר מכתב הביטול (ראה סעיפים 6 עד 13 לתצהיר הנתבע).

אכן, אם יש לראות במכתב הביטול משום הודעה על ביטול ההסכם בין החברה לתובעת, הרי שיש בטענותיו הנ"ל של הנתבע משום הגנה ראויה.

ברור שהצדדים, קרי החברה והתובעת, אינם יכולים לחדש הסכם על גבו של הנתבע, לאמור, להקים מחדש חוזה בו כלולות התחייבויות של הנתבע, ללא הסכמה מפורשת שלו, או לפחות הסכמה מכללא שניתן היה להסיקה מחידוש ההסכם אילו היה עדיין הנתבע מהווה גורם בחברה.

למרות האמור לעיל, ספק בעייני אם יש לפרש את מכתב הביטול כהודעה על ביטול ההסכם, כפי שמנסה הנתבע להסיק.

מכתב הביטול נכתב בידי גורם אצל התובעת שעל פני הדברים אינו משפטן וניסוחו העילג של המכתב מאפשר פרשנויות שונות.

הסעיפים הרלבנטיים במכתב הביטול הם סעיפים  5 ו 6 שם נכתבו הדברים דלקמן:

"5. המפורט לעיל (הפרות נטענות של ההסכם על ידי החברה - צ.כ.) מחייב הסבר מפורט:

5.1 האחריות על  המשך תפקוד המוסך בהתאם לנהלי (התובעת) וההסכם שנחתם בעבר ומעצם אי קיומו מבוטל בזאת" (כך, בנוסח זה! ההדגשות במקור - צ.כ.) .

סעיפים 5.2 עד 5.4 הם המשך של תנאים והסברים הנדרשים על ידי התובעת ולאחר מכן מגיע סעיף 6 הקובע:

"עם קבלת המידע המפורט בסעיף 5 לעיל ולא יאוחר מסוף חודש אפריל 2004 - נחליט על המשך ההתקשרות עם (התובעת)".

ובסעיף 7 נרשם לסיום:

"בתקווה להבנה".

כאמור הגנתו של הנתבע תלויה בפרשנותו של מכתב זה, שככל הנראה, ובשלב זה לא ניתן לקבוע קביעה מחייבת לעניינו, יש בו משום דבר והיפוכו ואם יש בו הודעת ביטול היא ככל הנראה הודעה מותלית או עתידית או אפשרית אך לא חד משמעית.

בשלב זה אין לשלול את אפשרות הנתבע להתגונן בטענה לפיה ההסכם בין הצדדים בוטל ועימו פגה ערבותו.

הגנה זו היא קלושה ועל כן מהראוי להתנותה בהפקדת ערובה [ תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ. מירות סוכנויות בע"מ, פד"י מב1 עמ' 393; ע"א 462/88 גדעון בן צבי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מד1 עמ' 127 ].