החלטה בתיק א 20318/07

בפני תיק ובו סכסוך שכנים בין דימטרי גפן (להלן: "התובע") לבין גיטלין הלנה (להלן: "הנתבעת") , שניהם גרים בבית 557 בישוב מגדלים במזרח בנימין.

לגישת התובע בחודש דצמבר 2006  ובמספר מועדים מאוחרים יותר, עקב ויכוח אשר פרץ בין הצדדים הנתבעת גידפה אותו, וטענה כי גנב את רכבה, פרץ לביתה וכן נטל חפצים השייכים לה שלא כדין.

חמור מכך ציינה הנתבעת בפני שכנים משותפים של הצדדים כי התובע הרג את מר אלדד אביר ז"ל (אשר נהרג בפעילות טרור) שנה קודם לכן. לגשיתו דברים אילו נאמרו בפני שכנים שונים וכן בפני שוטרת אשר רשמה את התלונה, התובע טוען כי דבריה של הנתבעת פגעו בו עד מאוד ועולים בכדי לשון הרע.

הנתבעת, הכחישה את טענות התובע מכל וכל. לטענתה, התובע הינו חבר המשפחה במשך שנים. לגישתה, עקב תאונת דרכים שבה היה מעורב בעלה ממנה איבד את כושר עבודתו הלווה התובע לבעלה סך של 66,000 ש"ח בתמורה לשיק אשר ישמש כשטר ביטחון, כשסוכם כי כאשר יתקבל הפיצוי בגין התאונה יוחזר הכסף ובתמורה יוחזר השיק.

בחודש יולי 2006 פרץ סכסוך בין בעלה של הנתבעת לבין התובע אשר לאחריו קיבל בעלה של התובעת התקף לב. התובע  דרש כי הנתבעת ובעלה יפרעו את ההלוואה מיידית. הנתבעת  פנתה לביתו של התובע ודרשה כי לא יטריד אותם בנושא זה.

בדיון אשר התקיים ביום 08/04/08 ציינתי כי טרם שוכנעתי, כי יש בידי בית  המשפט  זה  סמכות עניינית לדון בסכסוך.

התובע ציין כי בית המשפט אריאל הפנה את הצדדים לידון בבית המשפט בתל אביב. אולם בפני בית המשפט לא הוצגה כל  החלטה או אסמכתא  אחרת לכך.

 סמכות בית המשפט באריאל

 ב רע"א 7665/06 מרדכי לנציאנו ואח' נ' עירית אריאל ואח' [פורסם בנבו] הובאו דברי רקע באשר לסמכותו של בית המשפט באריאל. לשם הדיון אביא את הדברים כלשונם:

" מעמדה המשפטי של ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון בא לה מכוחו של המפקד הצבאי, שסמכויותיו מקורן בדיני התפיסה הלוחמתית ( בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 526 (2005). מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון (להלן: מפקד האיזור) הוא בעל סמכויות השלטון באיזור. מכוח סמכויותיו אלה חוקק את הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן: הצו). בהתאם לסעיף 2(א) לצו חוקק תקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון). התקנון קובע את הכללים לניהולן של המועצות המקומיות באיזור.

סמכותו העניינית של ביהמ"ש לעניינים מקומיים נקבעה ב סעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון) תשמ"א-1981 שהוצא מכוח ה צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון)(מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן- התקנון) סעיף 126 לתקנון קובע כדלהלן:

"על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון -

(א) לפי תחיקת הביטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום היישובים.

(ב) בכל עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו.

(ג) בעבירה על התקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו ובכל עבירה על חוק עזר, לרבות עבירה שנקבעה כעבירת קנס שהתקינה מועצה וכן בכל עבירה שנעברה בתחום ישוב על הדין ותחיקת הביטחון המפורטים בתוספת לתקנון..." 

ההליכים "ה אזרחיים" שבהם דן התקנון ואשר יכולים להתברר בביהמ"ש לעניינים מקומיים הם כדלהלן:

א.        השתתפות ותשלומי חובה אחרים שבהם עוסק פרק ט' לתקנון; שכן הצדדים לדיון הם אלה שבסעיף 136 לתקנון .  לעניין זה מוסמך ביהמ"ש לעניינים מקומיים ביו"ש לדון גם בסכומים שהם  מעבר לסמכות העניינית של בימ"ש השלום .

ב.         תביעות קטנות (לפי סעיף 138 לתקנון).

ג.         הוצאה לפועל (לפי סעיף 137 לתקנון).

ד.         לצד אותם עניינים הוסמך ביהמ"ש לעניינים מקומיים לדון עניינים שבנספחים לתקנון. התוספת לתקנון קבעה מספר  חיקוקים כדלהלן:החוק הירדני הידוע בשם: חוק תכנון ערים כפרים ובניינים מס' 79 לשנת 1966, צו בדבר הסדרת מקומות רחצה ציבוריים, צו בדבר תעבורה, צו בדבר הסדרת השמירה  ביישובים, צו בדבר אבטחת מוסדות חינוך, צו בדבר מתן היתרים  לעבודות בשטחים תפוסים לצרכים צבאיים, צו בדבר העסקת                    עובדים במקומות מסויימים.