תיק זה עניינו, תביעת התובע לתמלוגי ביטוח. התובע טוען, שהיה מבוטחה של הנתבעת, וכי ביום 10.3.02, אירעה פריצה בעסק המבוטח, והגיש לנתבעת תביעה לפיצוי על סך כ - 107,000 ש"ח. כן טוען התובע, כי הנתבעת, ולאחר סחבת הסכימה לשלם לו 59,277 ש"ח, והיא מסרבת לשלם לו את היתרה בסך 47,667 ש"ח.
כמו כן טען התובע בתביעתו, כי כתוצאה ממחדלה של הנתבעת, נאלץ הוא לפנות לאביו ולקחת ממנו הלוואה בסכום של 50,000 ש"ח, והוא תובע את הריבית בגין אותם 50,000 ש"ח, בסך של 5,000 ש"ח.
הנתבעת הגישה כתבה הגנה ובו טענה, כי היא שילמה לתובע את נזקו בהתאם לחוות דעת שמאי.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי כמות הסחורה שנגנבה בפריצה וערכה.
נוכח המחלוקת שבין הצדדים, מיניתי כמומחה מטעמי, את מר דוד פרקש, רואה חשבון ממשרד השמאים, בייער ושות', המומחה הגיש חוות דעת, ועל פיה נזקו של התובע כתוצאה מאירוע הפריצה הינו 68,486 ש"ח, ולא יותר.
בישיבת יום 9.11.05, התייצבה ב"כ הנתבעת, והודיעה על דעת ב"כ התובע, שהצדדים הגיעו להסכמה כפולה. מצד אחד, מקבלים הצדדים את חוות הדעת מטעם המומחה של בית המשפט, וכי התובע מוותר על ראש הנזק של ריבית בגין ההלוואה שנאלץ לקחת בגין אי תשלום בזמן. הצדדים ביקשו לטעון בכתב לעניין ההוצאות ושכר הטרחה והיתרה, בין הסכום שהנתבעת שילמה, בסך 59,277 ש"ח לבין הנזק בסך 68,486 ש"ח, סך 9209 ש"ח.
החלטתי שהצדדים יגישו את טיעוניהם בכתב על בסיס חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ומסמכים, כאשר התובע היה צריך להגיש את טיעוניו תוך שבועיים מיום ההחלטה, 9.11.05, והנתבעת תוך שבועיים מקבלת טיעוני התובע והמלצתי, שהצדדים ישקלו אפשרות הענקת סמכות לבית המשפט לפסוק לפי סעיף 79 א', והתיק נדחה לתזכורת פנימית ליום 12.12.05.
ביום 12.12.05, עיינתי בתיק, אך לא מצאתי, כי התובע הגיש את טיעוניו בהתאם להחלטה ועל כן , נתתי אורכה לצדדים לקיים את ההחלטה, במשך חמישה עשר יום נוספים לתובע ו חמישה עשר יום לנתבעת, והתיק נדחה ל - 15.1.06.
בסיום ההחלטה, הפניתי את תשומת לב באי כח הצדדים, לתקנות 157 ו - 160 שעניינן, אי הגשת סיכומי במועד שקבע בית המשפט, שמשמעה אי הופעה לדיון.
מעיון בתיק ביום 15.1.06, מצאתי שטיעוני התובע לא הוגשו וכפועל יוצא גם טיעוני הנתבעת, ועל כן החלטתי למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.
ביום 14.2.06, כחודש ימים לאחר ההחלטה הנ"ל, הוגשה בקשה לביטול החלטה ולמתן אורכה להגשת טיעונים לעניין הוצאות ושכ"ט. היא הבקשה נושא החלטה זו.
בבקשה זו, אין התובע מעלה נימוקים לעניין סכום של 9,209 ש"ח, ההפרש בין הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת , לבין חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ואני רואה בו כמי שזנח את טענותיו בעניין הזה.
התובע, מבקש בבקשה לטעון לעניין ההוצאות. הוריתי להעביר את הבקשה לתגובת ב"כ המשיבה, הנתבעת, וההחלטה הועברה לצדדים ביום 21.2.06.
אין בפני ראיה, כי אכן, התובע או ב"כ, העבירו לעו"ד ברוש את הבקשה, וגם לא מצאתי בתיק בית המשפט, תגובה מצד עו"ד ברוש.
למעשה, אי העברת הבקשה על ידי ב"כ התובע לצד שכנגד, די בה לבד, למחוק את הבקשה. אך נוסף לזאת, עיינתי למעשה בנימוקי הבקשה וטיעוני ב"כ התובע ותמהתי, לנוכח האמור בהם. התובע מבקש כי אני אפסוק לטובתו הוצאות בסכום של כמעט 7,500 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 23,205 ש"ח.
יוזכר, כי התביעה הוגשה על סך 52,667 ש"ח, הוא ההפרש בין מה שהתובע טוען כי מגיע לו, לבין מה ששולם לו, כאשר התביעה של המומחה מטעמי, מדברת על הפרש של מעט יותר מ - 9,000 ש"ח. על פי זאת, מתברר, שלא היה כל בסיס, לתביעת התובע על סכום התביעה המקורי, ויתכן, והיה ניתן להביא את הצדדים לפשרה על ההפרש שנקבע על ידי המומחה. ואולם, מאחר וקבעתי כבר שהתובע בבקשתו לא התייחס לאותו סכום ובאופן מפורש בסעיף 3 הוא אף מוותר על טענותיו לעניין יתרה זו, אני לא מוצא הגיון בדרישה, לפסוק לתובע את המבוקש בבקשה.
בסופו של דבר, התברר, שהתובע הוא שהגזים בסכום תביעתו, ובסופו של דבר נקבע שלא היה בסיס לחלק הארי של התביעה ועל כן לא מגיע לתובע הוצאות משלא זכה ולו בחלק קטן מתביעתו.
תמיהה מיוחדת אני מביע על כך שב"כ התובע, מבקש לפסוק לתובע סכום של 23,205 ש"ח, בגין שכר טרחת עו"ד, ואף מצרף קבלות שיצאו מתחת ידו של ב"כ התובע ללקוחו, על סכום זה בגין שכר טרחה, בתביעה שהוגשה על סך פחות
מ- 53,000 ש"ח.