החלטה בתיק א 1975/02

א.         מהות הבקשה

זו בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד.

המשיבה באמצעות ב"כ עו"ד רן שקד תבעה את המרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון בגין רשלנות באבחון ובטיפול אשר ניתן לה בעת שהותה במחלקת היולדות.

תביעתה התקבלה ובית המשפט חייב את המבקשים לשלם לה פיצויים בהתאם למה שנקבע בגוף פסק-הדין.

טיעוני ב"כ המבקשים לעניין עיכוב הביצוע הם:

טיעונים משפטיים משולבים בטיעונים עובדתיים בדבר סיכויי הערער;

היעדר אפשרות גביה של הסכום שישולם למשיבה במידה והערעור יתקבל.

ב.         לענין סיכויי הערעור

מטבע הדברים בית משפט שנתן את פסה"ד, הגיע למסקנה לאחר בחינת מלוא חומר הראיות, שקילתו ובדיקת האסמכתות המשפטיות. לאור זאת ניתן פסה"ד לפי מיטב הבנתו ומצפונו.

מטבע הדברים גם, שלאחר תקופה של כחודש-חודשיים, בית המשפט עדיין נותר בדעתו, במידה ולא הוצג בפניו טיעון דרמטי, מה שלא קרה במקרה הנוכחי.

עיון בטיעוני ב"כ המבקשים לא שכנעני שהתוצאה הכללית של פסה"ד אמורה להיות שונה, לכל היותר מדובר בהשגות בדבר צורת החישוב וגובה הפיצוי שנפסק.

ג.          נזקי המבקשים בהשוואה לנזקי המשיבה

בית- המשפט אשר דן בבקשה לעיכוב ביצוע פס"ד, צריך לבחון ולשקלל את מאזן הנוחיות של הצדדים מול מאזן הנזקים הפוטנציאלים שעלולים להיגרם לכל אחד מן הצדדים בעקבות ההחלטה.

תקנה 466 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים."

הכלל הינו, כי פסק הדין מחייב  וכי לזוכה הזכות לתבוע את ביצועו המיידי, אף אם הוגש ערעור. עם זאת, לבית- המשפט מסורה הסמכות לעכב ביצוע פסק- דין וזאת ע"פ תקנה 467 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד- 1984 הקובעת: "בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור...".

תקנה זו באה למנוע את המצב בו המערער לא יכול להגשים את זכויותיו במהלך הערעור.

קובעת השופטת דורנר בעניין זה בבש"א 4403/94, ויצמן נ' דאודי (תקדין עליון 94(3), 2278:

            "העילה המצדיקה איפוא עיכובו של פסק-דין היא חוסר אפשרות או, למיצער, קושי רב להשיב את המצב לקדמותו אם פסק-הדין מושא הערעור יבוצע ולאחר מכן המערער יזכה בערעורו.

לעילה זו שני סייגים המשקפים את המעמד העדיף של אינטרס הזוכה. פסק הדין לא יעוכב גם אם לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה, בהתקיים אחת מן השתיים:נ (א) הערעור, על פניו, הוא חסר סיכוי; (ב) עיכוב ביצועו של פסק-הדין עלול לגרום לזוכה נזק העולה, או למיצער, השווה לנזק שישא בו המפסיד כתוצאה מביצוע פסק-הדין."

(ברוח דומה גם בב"ש 227/82 קרן כימיכלים בע"מ נ' ויטקו כימיכלים, פ"ד מא(1) 713, 715 בו מבהיר השופט בייסקי: "במקרה שהנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב ביצועו של פסק הדין הוא פחות או יותר דומה, גובר העיקרון של ביצוע מיידי").

במידה וניתן להחזיר את המצב לקדמותו (השבת הסכומים המשולמים), הרי שמאזן הנוחות נהיה בלתי רלוונטי. קשיים אשר עלולים לצוץ במהלך תקופת ההמתנה לערעור הינם תוצאה כמעט בלתי נמנעת הנובעת מפסק הדין וכל זמן שהוא לא בוטל, חזקה כי הינו נכון. על כן הקושי, כשלעצמו, אינו מקים עילה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, אף אם הזוכה לא צפוי להיפגע מדחיית התשלומים. (ר' ב"ש 227/83 גולדברג נ' גולדברג, פ"ד לז 778, 784; י' זוסמן סדר הדין האזרחי (עורך ש' לוין, מהדורה שישית (1990) 809).

הלכה ידועה היא כי פס"ד כספי אינו מעוכב כדבר שבשגרה ונדרש טעם מיוחד אשר יצדיק את עיכוב ביצוע פס"ד.