החלטה בתיק א 18318/08

לפני בקשה להעברת מקום דיון לבית המשפט השלום בירושלים מחמת חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה. עניינה של תביעה זו הינה חוב כספי בעבור ציוד מתכלה מסוג טונר.

חברת לייזר ליין בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת בין היתר במכירת ציוד מתכלה למדפסות, מכשירי צילום ומכונות פקס. תביעה זו הוגשה נגד גב' דרורי מרגלית  (להלן: "הנתבעת") וזאת בגין אי תשלום בעבור  טונר למכשיר זירוקס דגם 220 כמפורט בחשבונית 411075 (צורף כנספח א' לכתב התביעה).

ביום 30/12/07 פנתה הנתבעת למשרדי התובעת והודיעה כי ברצונה להחליף את הציוד המתכלה וזאת עקב בעיה שנתגלתה בו. הטונר הוחלף באחר על ידי שליח מטעם התובעת כמפורט בחשבונית 412164 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

לגישת התובעת הנתבע התחייב לשלם בעבור הציוד המתכלה עד ליום 16/01/08 אולם נמנע מלעשות כן. על אף שסכום הטיונר הינו 380 ש"ח בלבד העמידה התובעת את תביעתה על סך של 2,500 ש"ח.

מנגד טענה הנתבעת מספר טענות כנגד התובעת. ראשית העלתה הנתבעת טענה מקדמית בדבר הסמכות המקומית. לגישתה לאור העובדה כי מקום מושבה הינו ירושלים וכן מקום שהותה בעת ביצוע ההזמנה והספקת הציוד, הינו בירושלים יש להעביר את המשך הדיון לירושלים.

הנתבעת מעלה טענות רבות באשר לטיב המוצרים אשר סופקו לה וכן באשר לתמורה אשר ניתנה בגין המוצרים. לגישתה ביום 29/10/07 הוזמן ציוד מתכלה מעת התובעת ובעבורו שולמה מלוא התמורה אולם לאור תקלות אשר נתגלו במוצר, הוחלף המוצר ללא כל חיוב לגישתה ניתן להבחין כי בחשבונית 412164 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה) הנפיקה התובעת חשבונית על סך שקל אחד דבר המעיד לגישתה על כך שבוצעה החלפת מוצר.

בכתב תשובתה טענה התובעת כי סעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות") עומדת התובעת בחלופות הקבועות בתקנה וזאת לאור כי מקום יצירת ההתחייבות הינו במשרדי התובעת המצויים ברמת גן.

מאחר ואינני סבור שמן הראוי ליתן הצעה בנסיבות העניין וטיב המחלוקת לגופה, אין לסיים את התיק בפשרה, הנני חייב, ראשית, לדון בטענה המקדמית.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים אשר הועלו בדיון הנני מוצא לנכון לקבל את הבקשה ולהעביר את התיק להמשך דיון בבית משפט השלום בירושלים, לו הסמכות המקומית לדון במחלוקת אשר ידון בטענות הצדדים לעומקם וזאת מהשיקולים הבאים:

 לשונה של תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים"

במקרה דנן מקום מושבה של הנתבעת הינו ירושלים,לאור העובדה כי ההזמנה הינה הזמנה טלפונית וכן קבלת המוצר הינה על ידי שליח אשר נשלח ממשרדי התובעת למקום מושבה של הנתבעת עולה כי מקום יצירת ההתחייבות הינו ירושלים, שם גם נמסר המוצר.

לאור טיב ההתקשרות,  ובהיקש ממה שנפסק, בהחלטת כבוד השופטת תמר נאות-פרי ב בש"א (שלום, חיפה) 22199/04 ( ת"א 2024/04) הדקה ה-90 נ' חליווה ואח' ולאור העובדה שהנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו,  התובעת לא יכולה להכריח את לקוחותיה מכל הארץ לסור לת"א בכדי להתדיין במקרה של סכסוך אלא להיפך: היא זו אשר השתמשה בשירותי הספקה ללקוחותיה בכל הארץ, קיבלה על עצמה את סמכותם המקומית של בתי המשפט בכל הארץ בהינתן סכסוך עם לקוח, מבלי שנחתם הסכם שיפוט כדין.

המותב בבית המשפט המוסמך בירושלים יידון בסיום ההליך גם בשאלת הוצאות הליך  דיון זה.

ההחלטה תישלח לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, י"ט בסיון, תשס"ח (22 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.