החלטה בתיק א 18304/08

מונחות בפני שתי  בקשות, בקשה לגילוי מסמכים וכן בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת התיישנות.

ראיס אבו- סייף (להלן: "התובע"), הינו עורך דין אשר עוסק בתחום הפלילי.

יעקוב כהן (להלן: "הנתבע"), הינו עורך דין אשר עוסק בתחום האזרחי ובייחוד בתחום המקרקעין.

בשנת 1996 נערכה הכרות בין הצדדים על ידי אחיו של התובע. עם חלוף הזמן החלו הצדדים לשתף פעולה בתחום המקצועי. לגישת התובע סוכם כי בעבור כל תיק אשר יופנה על ידי התובע לנתבע יזכה התובע לשליש משכר הטרחה כמקובל בענף עריכת הדין.

בשנת 1997 הפנה התובע לטיפולו של הנתבע את עניינו של מר אחמד בדיר מכפר קאסם, כששכר הטרחה שהוסכם עם הלקוח היה על בסיס הצלחה. לגישת התובע במעמד חתימת הסכם שכר הטרחה הובהר ללקוח כי שכר הטרחה כולל את חלקו של התובע, שכר טרחה זה טרם נגבה שכן מתנהלת תביעה כנגד הלקוח בגין כך בתיק  ת.א 14070/05.

בשנת 1999 הפנה התובע תיק נוסף לנתבע בעניינם של הישאם אלקטראוי ואדיר אוסטווינד. שכר הטרחה אשר סוכם, לגישת התובע, הינו 80,000 ש"ח אשר מתוכו שילמו הלקוחות כ- 12,000 ש"ח במעמד החוזה. שיק על סך 4,000 ש"ח (צורף כנספח א' לכתב התביעה), הועבר לידי התובע  וזאת בהתאם לסיכום של קבלת שליש משכר הטרחה. התובע טוען כי יתרת שכר הטרחה שולמה בשנים 2001-2002 ומשכך על הנתבע להעביר את חלקו בשכר הטרחה.

בשנת 2000 העביר התובע לטיפולו של הנתבע תיק שלישי בעניינו של ח'ליל אבו- לבדה. לגישת התובע בעבור תיק זה נגבה שכר טרחה בגובה 5,000$ (דולר).

לגישת התובע נעשו מספר פניות לנתבע וזאת במטרה לערוך התחשבנות באשר לשכר הטרחה המגיע לתובע. בין היתר נעשו פניות ביום 23/2/05, וביום  12/02/08 אולם ללא הואיל.

מנגד טען התובע כי דין התביעה להידחות וזאת מפאת התיישנות בכל הנוגע לתביעה משנת 1997, לגישתו מר אחמד בדיר מכפר קאסם הופנה על ידי אחיו של התובע וזאת לאור המלצה אשר קיבל ממנו. הנתבע מכחיש כי היה הסכם בין הצדדים באשר לשיתוף בשכר הטרחה. אין חולק כי לאור העובדה כי הלקוח סירב לשלם את שכר הטרחה הוגשה כנגדו תביעה בעניין.

 באשר  לעניין הישאם אלקטראוי ואדיר אוסטווינד טוען הנתבע כי התיק הנדון הינו תיק מקרקעין סבוך, אשר התובע לא השכיל לטפל בתיק ומשכך ביקשו הלקוחות להעביר את מלוא הטיפול לידי הנתבע. לדידו הסכום אשר הופרש בסך  4,000 ש"ח ניתן  לתובע בעבור טיפולו בתיק עד לאותו השלב והיווה גמר חשבון בין הצדדים. הנתבע מכחיש כי שכר הטרחה עמד על סכום של 80,000 ש"ח ולגישתו היה נמוך בהרבה. נוסף על כך לאור העובדה כי התיק הינו משנת 1999, לא נשמרו מסמכים וכן התיק בוער וזאת לאור חלוף תקופת ההתיישנות.

 בעניינו של  מר ח'ליל אבו- לבדה טוען התובע כי אכן נעשתה פנייה באמצעות אחיו של התובע, אולם לגישתו הטיפול לא התפתח ואילו הלקוח נותר חייב סכום מסוים בעבור הטיפול ההתחלתי שניתן.

במכתבי התגובה לדרישותיו של התובע טען הנתבע כי אין בידיו כל מידע באשר לדרישות התובע , ומנין היא נובעת.

דיון

בדיון אשר התקיים ביום 19/05/08 העלו הצדדים את טענותיהם ובהחלטה אשר ניתנה בסיום הדיון קבעתי כי הצדדים יעלו את בקשותיהם באשר לצו גילוי מסמכים, ולעניין טענת ההתיישנות על הכתב ולאחר בחינה נוספת של החומר המצוי בתיק תינתן החלטה.

התיישנות

לגישת הנתבע דין התביעה להידחות וזאת מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות. בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית , פ"ד נז (5)443 קובעת כב' השופטת פרוקצ'ה:

"תכלית מוסד ההתיישנות היא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ [3], בעמ' 559-558). עניינו של התובע מחייב כי יינתן לו מרווח זמן מספיק להכין את תביעתו ולהגישה, ותינתן לו שהות במקרים מתאימים למצות אפשרות השגת הסדר מוסכם לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית ^-המשפט. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה שבה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל, ואין לצפות כי יידרש לשמור על ראיותיו לזמן בלתי מוגבל; האינטרס הציבורי מחייב מצד אחד, כי תינתן לתובע שהות לעשות לפתרון הסכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד אחר, יש עניין ציבורי בקביעת תקופת התיישנות להגשת תביעות כדי שבתי ^-המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק."

הטיפול בתיקים אשר מצויים במחלוקת בין הצדדים החל עוד בטרם שנת 2001, אך לא הובאו ראיות בכדי להוכיח מתי הסתיים הטיפול בתיקים ומתי התקבלו התשלומים מהלקוחות ולכן לא ניתן, בשלב זה, להגיע למסקנה שהתביעה או חלק ממנה התיישנה. ומשכך, בשלב זה אינני מוצא לנכון לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

יחד עם זאת, אין ספק שיהיה על התובע להבהיר  במהלך ההוכחות, מדוע פעל השיהוי כה רב.

צו לגילוי מסמכים

הגישה  הכללית לעניין גילוי מסמכים היא ליברלית. גם מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא, ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים (רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ. אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54. עוד בנושא רלוונטיות מסמכים, ראה המ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד (3) 102).